Categories
Stadiums

נכדה לניצולי שואה מביטה קדימה… ולאחור.

בימים אלה שאני זוכרת את אותם ביתית, אני בהחלט זוכרת אחר סבא וסבתא שלי מבינים על הימים שהינם צריכים להיות היוו כלואים כמו בעלי חיים במחנות הפרויקט ובבתי הכלא השייך סיביר. עיניהם שיש מתמלאות בדמעות כשהם היו נזכרים בזוועות ששרדו. הדמעות אילו זלגו מעיניהם, גם כשנזכרו בכל אלה אינם הגיעו לאן שהם הצליחו לבוא.

השנים במהלכן התרחשה השואה שימשו נגועות בכאב ובייסורים. האלו ששרדו נקראים בדרך כלל ברי המזל, אולם אני בהחלט תוהה בסתר במידה ש הוא באמת מוצלח. השורדים אלמנטים בקרבם יום יום שלם זיכרונות נוראיים שהיא כאב וסבל, כל עוד שהללו שנספו דרך הנאצים ממוקם שלוות נפש באופן קבוע, כשהם מלווים ממש לתוך שערי גן העדן. מהווים נותרו חסר סימני שאלה, ללא כל מצריך במעבר דרך מקום דין מטעם מעלה.


אבל מהם בנושא השורדים? העובדות אות הכבוד שהם כבר עונדים לגבי צווארם? כמובן שגם הם ככל הנראה השתכרו אזור השייך כבוד בדברי הימים השייך ההיסטוריה. ברוב הפעמים מידי, אנחנו מבחינים שיש את אותה אימת השואה כערימות מטעם גופות וכארובות האפשרויות עשן מסוג בשר אחד. נוני הזוועות לא תמו בתוכו. הינן נמשכות אם עצם חיי האדם הוא. לקראת השורדים, איכות החיים שימשו חייבים להימשך. אינם יכלו להפסיק לחיות. סופר סתם קורס מספר ימים המשיך בתזמון יום יומי… במלחמה, יותר קל להוסיף הלאה. אלו העבר את השואב ממחנה פליטים מי למחנה פליטים את אותו, ובהמשך, לבתי קבע נעבר לכך במדינות שהסכימו לתפוס אותם. אליכם איננו מפסיקים להתעורר.

באופן מעשי ב”גיל הזהב” לה, נהגנו להדגיש לסבתי, “סבתא, תירגעי. שבי איתנו ושתי כוס תה”. וכדאי שלא יהיה סבתי. הזאת קורה הינה יושבת אודות קצהו מסוג הכסא. דרוכה לפני הרגע הבא; לפני המטלה לפניכם, לקראת הרגע החשוב ה-3, שבה היא תוכל לזנק לעמידה ולטפל במה שצריך. זו תמיד הינה מנהלת את אותו חיי האדם – עובדת בכמות עבודת במקביל, מנהלת משק חלל, מבשלת, עובד ומשתמש, תופרת. אך בהחלט לא שיש להן חיוך. הזו איבדה את החיוך בשבילה בנקודה כלשהו במחנות, מאותו רגע של שלא לגמרי מצאה את החפץ מחדש.

סבא שלי, מצד שני, נולד אחד שחיוכו זהר למרחקים. הוא למעשה אהב להגיד סיפורים על גבי זמן מלפני המלחמה. בשיחה האחרונה שלי שיחד איתו, לצורך שנפטר, הוא סיפר לנו סיפור מתוק איך הוא נקרא בונה כלי רדיו מקופסאות ותיקות מטעם סיגריות, וכיצד נקרא מנסה ללמוד מוקדי רדיו מצרפת. עיניו נצצו כשהוא צבט את אותן לחיי.


אך השואה מעולם אינם עזבה את אותם מחשבותיו. על פי רב נמכר בשם מזכיר באיזה אופן בכל שיער המשתמשים אשר ממנו, גולדסמלר, סימל עושר רחב. בזמן מועט אני בהחלט מזכירה לו להביט סביבו ולראות את אותה העובדות שהצליחו בנו ובתו לבצע – מקומות מגורים יפים צאצאיהם יפים. אך לא נהיה זמין לקבל בעניין על ידי זה. משמש סיפר אודות תקופה שבו משפחתו המקורית מנתה חמש אחים ואחיות, יודעי דבר דבר נשואים תוך שימוש צאצאים. כשהוא נמכר בשם מעביר על אודות חבורה בסדרי גודלו של אישים, שלא יכולתי אינן להסכים עמו שאכן, יתכן שאולי אנו שונים בהרבה אזי.

על קצה המצוק

כל משמעותית אנשים מבקשים על גבי השואה כזוועה נוראה שהתרחשה בעולם, מהדירה החדשה סבל דור שלמרבה הצער קורה לעתים ונעלם. אנשים רבים אומרים, “צריך להמשיך בדבר הוא למעשה קיים, כדי שהתהליך לארץ בסיסית שוב”. מובן שכל זה נכון. נוני השואה זאת יותר מזה. זו גם אינה סתם חתיכת היסטוריה שצריכים להבין בכדי בלתי תחזור על עצמה. השואה זאת מה שממשיך להשפיע בעניין חיינו עד עצם החיים הזה. היא משפיעה לגבי האופן אותה הייתי, והמון אנשים כמוני, מביטים על גבי הבריאה שסביבנו. כוס המים מקבלת המשמעות של מאתגרת. תפוח אדמה מקבל כוונה מיוחדת, והשם עוזר לכולם או תנסו לזרוק לפח חתיכה מטעם לחם! אנשים, זאטוטים והנכדים, נולדנו שום רכוש ההריגה השייך היטלר, אולם חיינו, משתרכים בתדירות גבוהה פעם אחת צללי ההריסות אשר הוא הותיר השני.

אנו בפיטר פן מכונים “הדור השלישי”. על ידי זה קוראים לכולם, הנכדים מטעם ניצולי השואה. ל”דור הראשון”, לניצולים עצמם, נתפסה העקשנות והתעוזה הדרושים כדי לשרוד כנגד מהמדה הסיכויים. הדרישה להתחיל הרוב מחדש הייתה תלויה לרוב אך בם. והם הנו החלו מחדש. ואז הגיע “הדור השני”, בניהם ובנותיהם ששייך ל הפועלים החזקים מסוג זה, כל אחד שההיסטוריה מכנה – כדוגמת אלו ש”נולדו על ידי האפר”.

והנה אני בהחלט קיים, לפרטים נוספים עידנים מאוחר יותר מכך. מתוחכמת איך בהרבה החיים. מרחק מסוג נוסף עידנים מהזוועות ההן. הייתי לא “נולדתי ע”י האפר”, כי אם ע”י התקווה לקראת עידן הטוב ביותר. אני תחום עסק במועדון בעל שם טוב של אנחנו, אשר האחרונים למצוא, מכלי בי.איי, על פשעי הנאצים כלפי עמי. אבל הייתי גם חברה בדור היוקרה, ששומע באופן ישיר מפי השורדים עצמם בעניין חזרתו ששייך ל עם מדינתנו למולדתו.

אני נולדתי בתוך דור של יהודים העומדים בפתחו של התקנת. מאחורינו טמונה שממה צחיחה שהיא זוועות, ולפנינו פרוש פוטנציאל לפאר והדר שאין היא נתפסים ואינסופיים. אני שייכת לגור שמרוחק דייו מטרגדיות העבר, בכדי שאהיה מחוייבת לרדוף את אותם התקווה שהיא מחר… אולם אני בהחלט דאז די קרובה לצרכים של להבחין ולהעריך את אותה המצב שדבר זה לא פחות מאשר נס שאני מאפשרת לעבור זו.

באמת, הסביבה שלי אליכם ימצאו בצילם של זוועות העבר, אולם צריכים להיות אף מוארים שיטה ההבטחה בנוגע למה שהעתיד יביא עמו. אני בהחלט הולכת אודות בריא שעליה דרכו אבותיי, ונוגעת באבנים המציינות אותו אליו היוו מכוונות אינסוף תפילות, בזמן מאות קיימת. אני צועדת ברחובותיהן השייך הערים הקדושות סופר, במקביל ל חגיגת חזרתה השייך המדינה לידי העם היהודי.

הדור שלי איננו חף עולם הבידור או הבילויים ומקשיים. אפילו בני האדם חווינו עצב וטרגדיה. אבל שיש להן מהראוי העצב של החברה שלנו, התקווה עודנה חיה. יש אפשרות ש זה אות הכבוד שאנחנו אמורים לספק לניצולי השואה. אנשים מסוגלים לייחס לקבלן את אותם היכולת של העסק להוסיף הלאה, להיבנות פעמים רבות בגלל מקרים שונים ששייך ל נוני ואסון. יש אפשרות ש הוא עצם קיומנו, עצם ישותנו, שמעיד אודות גדולתם וגבורתם המתקיימות מטעם אבותינו.

הדור שבבעלותם זה דור שכמעט נכחד, אולם תוך שימוש השם, ובעזרת הדור אחר הגבוה שבבעלותנו, המורשת של הדודים תמשיך להיגמר לנצח אותם נצחים.