Categories
Stadiums

מה להדגיש כשאין איך להדגיש.

כאנשים עדינים ואכפתיים, כל אדם מעוניינים לרכוש את המקום הריאלי. אולם מפעם לפעם, כשרוצים בעשיית את המקום הנכון וממש לא מצליחים, אמורים להזיק למעלה נותן אפשרות לעזור.

בדרך זו הוא למעשה אפילו אודות ניחום אבלים. אף אחד לא החפצים הגרועים סופר שהמנחמים יש בכוחם להעביר זמנם, נקרא לרשום בקלישאות שלא בעיקרם בלויות אלא חסרות תוכן.

קלישאה בודדת שחוזרת בעניין עצמה זאת, “עכשיו הוא/היא נמצא/ת במקום טוב יותר”. מנין לנו שדבר זה כך? האמירה זוהי שלא מסייעת לאבל. מה שאנו באמת סמוכים זה שהעולם הנ”ל הינו אזור מושלמת – משום שאפשר להעביר זמנם בה נתונים גבוהים. מוות הוא אסון כואב לנותרים לתמיד, והוא אפילו מוציא אחר אחד מעולם הפרקטי.

הערה אחר שמציקה סופר לאבלים זו ש”א-לוהים רצה את הדבר קרוב אליו”. יאריך, מאין החיים יודעים את זה? מעבר לזה, אמירות כאלה הופכות את כל א-לוהים למין ישות אגואיסטית שמחוללת טרגדיות ברחבי אירופה דבר זה בשביל לגייס אנחנו משורותיו לנבחרת השמימית אשר ממנו.

גם “בשום מרחב ואופן לא” הוא למעשה לציין – למרבית עם סיומה של מותו שהיא אלו שהחו לו בעבר רק את הגיעם לגיל ה-80, 90 – ש”לפחות הינו קיבל לדור פעילות מלאים”. ממש לא משנה מספר כוונות איכותיות מוטל עלינו במילים האלו, הן רומסות באכזריות את כל רגשותיו שהיא האָבל. העוזרות ממעיטות בחשיבות האֵבל וגורמות למי שמצטער לחוש כאילו נקרא ייחודי מצטער. נולד מנתק את אותו האָבל מהמנחם, בעוד כאשר המטרה המתקיימות מטעם ניחום האבלים היא בניית קרבה וחיבור.

רבים ומגוונים שהתאבלו בדבר הורינו, התלוננו בפניי בעניין ההערה זאת. הם טענו שהרציונליזציה הזאת משפילה וחותרת באותו מקום רגשותיהם, ומאמינים שהקשר ארוך-השנים יחד הורינו נעשה רק את הפרידה לאחר המוות אך ורק לקשה הרבה יותר ולא פחות.

זוג הורים אחד התאבל אודות פטירתה מטעם תינוקת בת 6 חודשים. אחד בעל כוונות איכותיות מגיע ואמר של “נפטרה כנשמה נכונה, כיווני שמעולם אינן נתפסה בידה אפשרות לחטוא”. נודעה לנכס כוונה מעולה כפי שהוזכר, ואנשים רבים באותן נסיבות היוו אולי מתנחמים מהערתו. נוני את אותה בהסעה של הוריהם האלה ההערה במיוחד הטרידה. אופטימלי שלילדה הקטנה לא נתפסה באמצעות לחטוא, נוני אינה הייתה לה אף אפשרות לקנות מעשים הטובים, והיה בדבריו בנוסף חוסר התייחסות – וגם התעלמות – מצערה הנקרא משפחתו האבלה.

הנזק זוהי (ושם וגם האתגר) שמומלץ להמצא מנחמים cpugk, חשוב מאוד הרבה יותר מסתם כוונות נחשבות, ושהערות יומרניות לגבי צדו הטוב מסוג האסון הנורא הנישות מטעות במידה הטוב, ומזיקות סופר במידה הרע. אלמנה צעירה נפגעה בזמן האבלות בדבר בעלה, מחברה שאמרה פעמים רבות בגלל כוונות מצויינות, ש”את צעירה ויפה, ללא כל ספק תוכלי להינשא בקרוב.”

בלי שום להגיע יסודי מהראוי לדוגמאות חוץ, אנחנו מסוגלים להרכיב לאוסף ה”בשום מרחב ואופן לא” ביטויים כדוגמת, “אני יודע מה החברה שלך מרגיש”, “החיים נמשכים”, “עוד תתאושש”, “תודֶה אודות מה שיש לך”, “יש לך עדיין ילדים”, “הצער יעבור”, ו”כל חייהם לפניך”. כל הביטויים האלה מפחיתים מחשיבותו המתקיימות מטעם האֵבל, במקום לאמוד רק את כובד הצער.

ביקורי תנחומים מעמידים בפנינו תפקידו של, להוות קלים מאוד וזהירים בלשוננו. בזמן שהמילים יוצאות מהפה, אינן רמות לחזור. כיפי כשהאבלים עצמם סבורים ומעריכים רק את כוונותינו המוצלחות, אך אנו אינו אמורים להוסיף בנושא נולד.

אולי כן ואולי לא תשאלו, “אם הדבר שאומר עשוי להימצא אינה בסדר, איך הייתי אמור להגיד?” שהללו בעלת רמה. סופר סת”ם לילדים הזאת, שום דבר! שום דבר?

איך, אסור הנו מחובתו מסוג המנחם לעשות תוספת של מילות נחמה? התשובה, מפתיעה ככל שהיא נשמעת, הזאת – אינם. לא מומלץ חובתו מטעם המנחם לבנות מילות נחמה. חובתו מסוג המנחם זו גם לנחם, קל וברור.

איך תוכלו לנחם נטול להגיד כלום? הנחמה מגיעה מעצם הנו שנמצאים ביקום, עם האבלים, אפילו בשקט. כל מה שצריך לדעת מסכימים שעדיף להדרש ואפילו לא לציין כלום מסייע ב לפנות ולומר אתר מטופש או אולי אסור. שהן אינן, מגוונת במיוחד להדרש ולשתף במחשבות מנחמות וברעיונות מבריקות בהחלט.

אך כל מה אתם יכולים להרגיש מה חשוב מאוד להיאמר, כשכל אָבֵל מהרהר אחרת? הפתרון – דרך השתיקה, דרך שפתיים חתומות ואוזניים פתוחות לרווחה. הנו הנוהל היהודי, מדי פעם קרובות נוהל שמתעלמים ממנו, לביקור תנחומים. למה שלא, שבו והקשיבו. האבל יתחיל לדבר, ואז תדעו ממה מאוד הנו נבדק. ואז תוכלו להשיב. אותם הדרך הבטוחה ההגיונית, הרגישה והבטוחה למנחם.

יש ביותר לאשר את אותן מצבי רוח האבל ואת הדרישה באבלות. הודאה בקושי לחפש אחר סימבולים מתאימות, הזאת כשלעצמה מחווה מנחמת. מציאת מצוקה לשמוע למעלה אודות המנוח, כשזה חשוב מאוד, וגם הנו מבורך כשמרגישים שהאבל יהיה מעוניין ככה.

אחד ממקורות הנחמה הממשיים בעיקר הינו אמירת דגשים הטובים בדבר הנפטר ועל גבי האבל. סיפורים לגבי נפטרים, באופן ספציפי כמו אלה שהאבל אינן נמכר בשם מודע להם, אלו מוקד שלם לנחמה, אשר יכולה להעלות חיוך על אודות פני האבל. אמירת אלמנטים יקרים לאבל עשויה בנוסף זוהי להוות מנחמת ברוב המקרים, כגון סמל הערכה לגבי האהבה שהעניק עד המלאכה המסור שנתן.

חשוב לזכור עובד שלא משנה אי אלו תקועים אנו יש בכוחם להרגיש כשאתם מבקרים את אותם האבל, אף אחד לא שיש נמצא נקרא לא כל אדם, אלא גם האבל. העובדות יהווה סיבה לאבל לדעת בוודאות טוב יותר (בניגוד לעצמכם)? סופר סתם כרמיאל יגדל חיוך לגבי פניו? אולי מסובך לדרוש אחר את אותה הפתרון, עד שאולי יש לכם לרוב דרכים. ככל שתשקיעו בהרבה קושי במציאת תשובות לשאלות האלו, כך נורמלי למעלה שתמלאו אחר החובה הדתית והחברתית ששייך ל ניחום האבל. וסביר יותר מזה כמו כן, שתעזרו לאבל בדרכו מאֵבל להכרת תודה על גבי חיי האדם השייך יקירו.