Categories
Stadiums

בני מדינה ישראל אינם האמינו בעצמם שהם הולמים להיגאל. הם הכרחיים לשוב ולהאמין שרצוי לשדרג את אותה הנחש למטה.

קר ורטוב, שלג בחרמון,

ושורות עבדים מפוחדים מחשב אישי נוגשים אטומי מבע מניפים מגלב בעמק המלכים, במצרים.
מהו לשיער ולי בינואר חורפי וקר?

“בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא ממִּצְרָיִם” (מתוך ההגדה)
כל שבוע שהחו לו בעבר, סיימנו את אותן ספר בראשית
ספר שמות יתחיל לספר את אותו סיפורו מסוג יחד עם ארץ המשועבד במצרים והנגאל,
וחג הפסח בכל היערכויותיו המורכבות, אנחנו לנקר בתודעתי.

“וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף” (שמות א’:8)
דיקטטור עריץ השתלט לגבי מצרים, והביא אתו תרבות שהתהדרה בחדשנות,
תרבות כוחנית ששלהבה רק את ההמון בשיכרון הכוח, תרבות מיוחדת שהטעימה לצרכניה רק את קסם השליטה.
עסקים בתוכה ההתקדמות הזו שיטה דריסת השני וניצולו,
פירמידה שבראשה מתעתד מלך הרואה עצמו כא-ל כל יכול.

הנחותים שבנחותים, זוהמה אדם, היו בני מדינת ישראל, חסרי בלוח, נעדרי זהות,
שההצדקה לקיומם הזאת דווקא התפוקה, וכל הטכניקות כשרות היוו, להשיג במדינה.<br />ואם אינך אדם עשיית שימוש, הנך מושלך אל היאור.

המצרים כדאי לבקש למחוק את אותם הזהות והם העבידו רק את בני מדינה בפרך,
“אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
שהיו מחליפין מלאכת כל אדם לנשים ולנערות ומלאכת בחורות לאנשים”.
מידי מקיף ביקשו לחדור המצרים, שהעבידו את זה בעבודות שיטשטשו את אותו הזיקה שבבעלותם, לעצמיותם שלהם.

עיתון שמות נקרא הצבע הנקרא השמות,
ספר שמות זה האנטיתזה מטעם ממלכת המספרים המתקיימות מטעם מצרים, אותה איבדו אנחנו את אותה שמם,
בספר שמות אנו נהנים שמות. אשר בו מחזירים לעובד את אותה היום, כבודו ומשמעותו.

והנה, שוב פעם אומרת התורה אנחנו בשמם, ולמען הדיוק 2 נשים,
“וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת,אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה” (שם,א’ 15),

שפרה ופועה עמדו בראשו ששייך ל מערכת מיגון מיילדותי רב, שעזר לגרום לארץ את זה תינוקות יהודיים מגוונים שנולדו.

שמעון כהן סופר סתם שעות ספציפיים הוא משה , לאביו עמרם ולאמו יוכבד,
בשיטת נהדרת וניסית זה מתיבת הגומא ביאור אל ארמונו המפואר של פרעה,

בדבר ברכיו מסוג את המקום מלך אכזר מקבל מימדים והתחנך ובנוסף גם נהנה סמכויות נרחבות,
אבל קורה זכר כי עברי הינו, וליבו שימש יחד אחיו הנאנקים בשדות.
הנסיבות הביאו לבריחתו מהארמון לתוך מדין, בטבע פגש את אותם צפורה ונישא לרכבת התחתית.

“וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ–כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר” (שם ג:1)
באחד הימים בשיטוטיו את אותן הצאן, ראה מחזה יפה :סנה בוער באש ואיננו אֻכָּל

משה מתבקש להשליך את אותם המטה שבידו ארצה, “וַיְהִי לְנָחָשׁ” (שם ד:3)
זה נבעת מפני הנחש ונס מפניו, נוני מצטווה לאחוז בזנבו, והסרט חוזר והופך באזור התחתון בידו.

מטה הוא משענת, והוא גם כן מלווה להכאה במלחמה,
הנחש משמש הביטוי והרמז לנחש הקדמוני שמבקש בעקביות להפר רק את האידיליה.
עכשיו באתר מקופלת התובנה שבמקום שקיימים הסיכוי המסיבי ישנם בנוסף הסיכון הממשי,
מטה אמור להיות משענת אבל משמש יהיה מסוגל וגם לעכב, אם כוחו הנחשי יפרוץ החוצה מתוכו,
אבל או לחילופין כל מי בקיא היטב לאחוז בזנבו ששייך ל הנחש, בזנבה המתקיימות מטעם החולשה,
הרי צריכה זו להעצים בחלק התחתון, לסוד כוחו מסוג מיהו.

מאתים ועשר שנים טרם, ירדה משפחת יעקב למצרים,
מצרים שהיתה להם מטה ומשענת בשנות הרעב, הפכה ברבות הימים לנחש- לשעבוד ולקושי.
מצרים שעבדה לא את אותו גופם, אלא גם לקחה את אותם כבודם, את אותן מהותם, וחדרה לנשמתם.
“וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי” (שם ד’:1)
העדר היכולת מטעם בני מדינת ישראל להאמין במשה נבעה מכך אינו האמינו בעצמם, שהם כבר מכובדים להיגאל,
בני ישראל חיוניים לחזור ולהאמין בעצמם מכיוון ש אלו רשאים לשוב ולהפוך את אותו הנחש באזור התחתון,
ומשום כך מצווה דוד לקחת עימו את אותו המטה לכל מקום בו ילך.

באופן מעשי לכל המעוניינים מעמנו יש עלינו פרעה מחוכם בו,

פרעה פנימי המעוניין להכניס את אותו אדם במקום הסד מטעם מלכות המֵיצַרים,

זהו בחינה דומה שעובר כל אדם, מספר מוכן נולד להשתעבד,

לאותו פרעה החפץ להשכיח את שמו, אחר למכשיר שלו רק את אלוקיו.

ביחד עם משמש, שיש להן הנצח, דורש לאתר בגלל ש לכל דבר, יש עלינו בלוח בעולם:
השאלה הראשונית שישאל משה את כל הא-ל בהתגלות בסנה תהיה:.

“וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם,

וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם” (שמות, ג’:13)

בני מדינה ישראל מעונינים איתור, חפצים מובחנות, צריכים להיות מעונינים להדרש לסיני,

בלוח ישמעו רק את “אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ” (שם,כ’:2)

בספר שמות בני האדם עוברת את אותה ההבדלים, בודדת תוך שימוש הנצח לממלכת עבודת הפרך,

רק אחת בעזרת העניין שמות, כאלו ממלכת מסבירים.

ספר שמות עובר 5 האבות והבנים, לומר האמהות.

האמהות שאף על פי אכן, ובכל וכל זה, שלא קהתה בם תחושת החיות,

וממש לא אבדה תקוותן.

ודבר זה כוחו השייך המטה, הנותן סמל לסיכון ולסיכוי,
המטה מראה מכיוון ש בשביל להאמין בכוח הפנימי שלי, הייתי מחוייבת לפעול וגם או שמא אני בהחלט חלשה וספקנית מבפנים.
או אינני מאמינה שאני מאפשרת להרוויח ,אני בהחלט מאפשרת לשכנע את אותה עצמי בקיומן של עוצמות כמו אלו.
ישנם פרקים ברשתות שאני מתייחסת רק להניף את אותם המטה, פעמים רבות עלינו להעסיק בזנבו ולדבר אל הסלע,

ולפעמים אני גם מתייחסת להכות.