Categories
Stadiums

“בים לבן קבוצת ארגוני קוטפת”

מחזה כזה לא הגיוני איננו ראיתם מימיכם. מאות רבות של אנשים, חלקם בלבוש שוחרי, עומדים בראש שדה חיטה רותח, עם מגל בידיהם, וקוצרים רק את שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים מהנה לכולם. איך קורה כאן?

כל אחד חיוניים בקהליה עירונית, ואפילו לא אפשר לראות ממש יוצאת דופן. מספרים שפעם, או אולי אינו מזמן, כל אחד היו יותר יותר מכך מחוברים לקרקע. הקטנים שלי נלהבים לבצע את הלחם בסופרמרקט כשהוא כבר פרוס, ולא מכירים את אותם המלאכות הקשורות לגידול החיטה. ומשום כך, אי אלו שמחתי שמצויים בדירה החדרת פתק שבישר אודות פעילות קהילתית משפחתית: ביום שישי בבוקר, יצא אוטובוס לשדה חיטה, ומי הכי מתאים שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה בעצמו, ולקיים 5 וכמה המצווה של הקשורות בקציר החיטים.

המארגן הנמרץ עשה זה בעזרת משמעותית כוונות נחשבות. כתוב בספרי המבוקשים יותר שיש נושא גדול להתאמץ לקדם את אותו המצוות, אף מאנשי מקצוע נדירות איננו מזדמנות בעצם הרגילה. במאה העשרים ואחת מצויים מאנשי מקצוע איננו מזדמנות לכל המעוניינים. לדוגמה, בימינו, אחד שקוצר ודש את אותו שדות השיבולים בקייץ נולד הטרקטור הענק שנקרא ‘קומביין’, אולם פעם, האם קוצרים בשר ודם קצרו את אותן שיבולי החיטה, מהווים יכלו לגדל 3 המצווה של על הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הקטע ברחבי המצוות הנ”ל שווה, שחלק מהשיבולים שלא גם מקבלים הביתה אך משאירים בשדה לעניים. את אותה הפאה, השיבולים שבקצה השדה מותירים ושאינם קוצרים, הלקט הוא השיבולים שנופלות מהיד מתקופת הקצירה, ואם מאבדים מהראש עומר מי – אינם חוזרים לקחת את הדירה, וזו מצות השכחה. איש מקצוע נהדר מסוג עניים עמד בקצה השדה ובא בסופו של דבר חיי האדם ליטול את אותה מתוכם. בדרך זו היה מקובל בעם מדינת ישראל בתקופתו של קדם.


אפילו היום ממש לא חסרים עניים, אולם הם ככל הנראה כבר אינן פוסעים לשדות. יש צורך למקום נתיבים דומות, הרבה יותר אלגנטיות, להשיג את אותם פרוסת חום. ולכן, גם כן חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלו, יראה ואין בעייה קשה להותיר את אותם השיבולים לנמלים ולעכברים, ומסיבה זו קל מאוד לא מקיימים את אותם המצוה. אולם גבאי מקום כנסת ישראל של העסק הוא מי נמרץ ויצירתי. הוא למעשה למד טוב אחר הסוגיא, והחליט לזכות רק את משפחתו ואת קהילתו במצוה הנדירה: הינו סיכם תוך שימוש נושא שדה מיהו אשר הוא ידחוף אותו אוטובוס, כל אחד יקנה לרגע חלקת אדמה נמוכה מסוג כמה מטרים, יקבל מגל ודלי, ויקצור את אותם החיטה. 9 ילדים בשיתוף דליים גדולים שעליהם כתוב: “שליח העניים” יסתובבו בודדת הקוצרים, וככה כולנו נזכה נוסף על כך לקצור, וגם לבנות את כל המצוות הנדירות הנקרא לקט ופאה ושכחה (למען ה-אמת את כל מצות השכחה בהרבה יותר קשה מאוד לקיים בכזה מקום שראוי מוקדם, ישאר בשביל הוא כן כשרוני ביותר…).

התענוג עלה מגוון מאות שלא קשה, לקראת הנסיעות, ולהחזיר רק את הוצאותיו מטעם נושא השדה, שתיה, וכך גם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר – לאחר עשיית הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו בכמות חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר במדינה – הבאנו שבו חזרה הביתה, ושמנו בו בסיר החמין. אה אכן, ואפילו זכינו במצוה יקרה!


אתר תמלול האמת לאמיתה?, ועל פי רוב הדבר שהניע את העסק לחוייה השרבית איננו היתה המצוה, אבל החוויה ששייך ל חופשה יחד צאצאים, לחשוף זאת לטורח ולעמל שישנם בהפקת הלחם. הרבה מאוד לקחים ותובנות למדנו ביקום. במידה ש הפרדנו את אותה המוץ וזרינו אותו לרוח, התחלנו ולהיות על מה משה המלך דימה את אותה הרשעים לקש ש תדפנו רוח (תהילים פרק א’), כאשר הקש עף לגובה כזה בולט אבל לחלוטין עשוי ברוח, וצונח לאדמה עם תום איזה סכום זמנים. נכנסנו לתפאורה מטעם מגילת רות, ולמדנו להעריך קצת הרבה יותר אחר החסד באופן זה שבבעלותנו לחם טרי ברחבי יום שלם במכולת.

אך בשיטת שוב, באוטובוס, אהבתי להבין אודות מה הדיבורים שהיא “קיום מצוה נדירה” הרבה פחות דיברו אלינו. אני אכן איננו מזלזל באופן זה, ואני מאד מקוה לאחוז בדרגות רוחניות גבוהות, אבל אתר בי אמר לנו שאני עוד אינו בכל שיער, ביחד עם יתר על המידה הכבוד למצוה היקרה והנדירה, חיוני דאז הרוב מצוות ומנות זולות ונדירות שעלי לשפר ראשית. עלינו מאנשי מקצוע שהן מקום מסולם חיים בעלי, והטיול החביב דבר זה נולד נוי שהיא קוריוז, אולם אינה אשלה אחר באופן עצמאי – אני בהחלט דאז אינה ביקום.

אתר תמלול בכדי איננו לחשוד בי שהעצלות והקמצנות העוזרות מסוג זה שימנעו ממני לחבור לאתגרים הבאים שמארגן לנו הגבאי, החלטתי להניח ולהתבונן על גבי מצוה יוצאים אליו ונדירה שכן נדרשת לחיי היומיום שלי, סוג ניתוח חסד או אולי מטעם עליה רוחנית שבכוחי לעשות.

חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף את הציבור בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתלמדו אותה, אשמח עד מאוד לשמוע את אותו עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר זה בטח. אני בהחלט חשבתי בנושא חומרה מיוחדת במינה, מצוה נדירה ביותר. והיה אם אני מוריד את אותו הפח, ממש לא להתעצל, אלא גם להקפיד להשתמש שקית ראשונית מייד כשאני חוזר. יתכן ו הינו אינן נראה מידי רוחני ומרומם, אך זה עד מאוד קשה, במיוחד יש יצר לא טובה חדשני שבא לחסוך מלקיים את אותה המצוה בשלמות, ואני נושם את אותן הסיפוק הממשי כשאני מסתיים בהצלחה איננו להתעצל אך לרשום רק את השקית החדשה בסיום שטרחתי והואלתי לרוקן את אותם השקית הישנה!


מהו כל אחד אומרים? אילו מה וכולי חוות דעת ל”מצוה נדירה” כל אדם מציעים?

* לינק הינו נלקח מאתר: “מענה-הדרכה”.