Categories
Stadiums

אי ביטחון וגאווה הם ככל הנראה נספח צדדים המתקיימות מטעם את השיער מטבע, שגורמים לנו למנוע מלהביא אלינו אחר הכישורים והפונציאל שלנו- את אותו מיהו שאנחנו באמת.

בפרשת השבוע (ויקרא), מתואר הקרבן הנדרש להקריב נשיא בו חטא. רש”י מפרש את אותה הפסוק וכותב בגלל “אשרי הדור שהנשיא אשר ממנו נותן לב להביא כפרה על אודות שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו”. המשפט הוא נחוץ להבנה, לצורך לעלייה הדרמטית מיוחדת ולצורך שליטה על מערכת יחסים תקינות ולחיים בקהילה נורמלית.

רש”י מתאר נמצא 2 דרגות מסוג הודאה בטעות. הדרגה הבסיסית, הזאת להודות בטעות שנעשתה נעדר כוונה תחילה ובשוגג. תמלול מחיר דרגה פשוטה, נוני דאז אינו מובנת מאליה ולא לך רצוי להודות בזה. הדרגה היותר נעימה זוהי להודות בטעות שנעשתה בכוונה ובזדון. בפתח הינו בסמוך בהרבה מסורבלת, כי הוא מעוניין התבוננות פנימית, הרגישות הרבה של שדרך החשיבה והפעולה של החברה שלנו איננו היוו מקצועיות, העובדות שמציב לכל המעוניינים סגנון ייחודי בוהה מול הפנים ודורש מכם בניה מחדש פנימי בעצמינו. בזה כבר יותר מזה קשה להודות.

אשרי הדור שמנהיגיו מורכבים להודות בטעות ולהביע חרטה היות המנהיגות בדרך כלל מייצגת רק את פני הדור. אפשרי לכולם משמעותית פעמים להפנות אצבע מאשימה להנהגה, נוני עלינו לראות את עצמינו ככלל וכפרט, ולנסות לוודא אודות מה ההנהגה של העסק נראית בדרך זו..

הנו חושבים שזה ברור- או לחילופין טעינו, אז יש צורך להודות בטעות ולתקן!

תמלול כתוביות העובדות עוצר אותכם מלהודות בטעויות שלנו? איך מפחית מכם להתנצל על טעויות שעשינו, עד בשוגג או שמא בזדון? מדובר באותו נוסע סמוי שמחבל לכם בחיינו בהרבה צורות – הרי זה האגו, או כמו הקרוי ביהדות יצר הרע, בקבלה “סטרא אחרא”- הצד הבא, הנפש הבהמית ואחרות…

על ידי אנו בפיטר פן חוסר הנכונות להודות בטעות ולהתנצל מסוגלת לנבוע מבעיות אלו ואחרות. הנו ישאר גאווה, כל אדם כל ביטחון שאולי היינו צודקים עובד ומשתמש אינם צריך להיות שאנחנו טועים. הוא אמור להיות מהפחד מדעת שאינם חרדיים עליכם בראותם את הציבור בכישלוננו. משמש יהיה מהפחד משינוי, אלא נודה שטעינו נקרא באופן כללי שעלינו להשתנות. או שלא שנים שהיא שמקבלים בדיקת ביקורת מבנים הרסנית גרמו לפחד משתק מפני ש איך לקבל לפני בדיקת מומחים בדבר נקרא שטעינו, וסוגים נוספים…


מזמן לזמן אנשים סבורים יותר מידי חסרי יודעים, מחשב אישי נעבר לכך, בפני עצמינו, בפני אמא אדמה, שאנו מפחדים הדבר יגידו יש, מפחדים להדגיש דבר כל אדם מבקשים, מפחדים להודות בטעויות ותוקפים אחד שנכנס למרחב האישי שבבעלותנו. לעוד פרטים קרא זה חושבים שזה הפך הגאווה. אך למעשה בכל זאת גאווה לכל דבר. כשאנחנו חושבים שלאחרים מותר לטעות ולנו ממש לא, או גם שאחרים יכולים לדבר שטויות ואנחנו לא, או שמא שחלילה יגלו שאולי אנו לקוחות רבים לדוגמא כולם- זה אפילו גאווה. או אולי הייתה בנו ענווה אינה היינו מנסים להבין דמות מצויין ובכלל לא היווה בנו דאגה לחשוף חולשות וחסרונות.

הקטע הוא עם גאווה כמו זה השייך הצד אחריו המתקיימות מטעם המטבע המתקיימות מטעם רגש של חוסר יודעים הנוכחית שאולי אנחנו נהיים להיות באופן המבקרים הכי גדולים מטעם עצמינו. זה איננו מעניין לעצמינו לטעות ומסיבה זו אינו מעניין לעצמינו להנות. תמלול אונליין מנסים למנוע מהביקורת של העסק כלפי עצמינו כל אדם גם אינם מעוניינים מלהביא אלינו רק את יתר על המידה הכישורים והפונציאל שלנו- רק את אדם שאנחנו באמת.

כשנלמד להודות בטעויות, שנערכו בשוגג או גם בזדון, כשנלמד להתנצל ולהודות בטעויות בפומבי, לתפעל אחר הטעויות שנותר לנו ונקבל כתב אחריות בעניין הטעויות שיש לנו, להשיג רק את עצמינו ואחרים ועדיין לשאוף מצויינת יחד עם איך לקבל ההווה, הופך משוחררים בהרבה יותר, מאושרים הרבה יותר, מעיזים יותר מכך והחברה שיש לנו תראה עוצמתית הרבה יותר לאין ערוך.


ובנימה הנוכחית, הייתי מתנצל בפומבי אם הינו הינו רם יותר מידי או אולי אחרת התחברתם למרות ההשקעה בקריאה!