Categories
Stadiums

A_History_Of_Thanks


תמלולי – חברת תמלול בידי תודה

503

סיכום:
כשנשבת בכורסה שלכם, צופה במשחק כדורגל בזמן שאתה מעכל פגישת מכירה מיוחדת במינה בידי הודו, ירקות, לחם ופאי, כל אחד מצוי שחג ההודיה היא בעצם כזה החגים יקרים ברחבי אירופה. החברה שלך ייראה לנכון לעצמך כשאתה מתמקם בתנומה, "מי שחשב אודות דבר זה היה גאון." אך אלו הגה על אודות זה? לעומת שכנראה אנו מכירים בחג ההודיה חג אמריקאי נדיר, האמת הצרופה היא פסטיבלי קציר הדומים לזה התרחשו בכול רחבי העולם העתיק.

גר …

מילות מפתח:
תַרְבּוּת

מוסד המאמר:

כשנשבת בכורסה של העסק, צופה במשחק כדורגל בזמן שאתה מעכל פגישת היכרות נפלאה של הודו, ירקות, לחם ופאי, החברה שלך מצוי שחג ההודיה מהווה כזו החגים גבוהים ביותר בעולם. כל אחד מתכנן לעצמך כשאתה מתמקם בתנומה, "מי שחשב אודות דבר זה היה גאון." אולם מיהו תכנן בדבר זה? תמלול חינם עוד שאולי אנו רואים בחג ההודיה חג אמריקאי ייחודי, האמת הצרופה הוא פסטיבלי קציר הדומים לתופעה זו התרחשו שלכל רחבי אמא אדמה העתיק.

יוונים ודגנים

היוונים הקדמונים האמינו שרוב הקשור למדינת ישראל נובע מברכות האלים והאלות שאנו עבדו. דמטר, אלת פוריות זכתה לכבוד כל שנה אחת בעת הקציר בפסטיבל בשם תסמופוריה. פסטיבל הודיה הגיע בן שלושה שעות מעודד בנות נשואות לבחור בקתות ביום ההתחלתי ולמלא את החסימות מוצהר בתבואה ופירות כדי להציג את אותה תודתן אודות השפע שהוענק להן. היום אחר נתפס לצום ולזכירה והיה אם היוו נראים חייכם חפים מתנות המאכלים, והיום האחרון מהווה סעודה גדולה בכפר המבקשת מדמטר לברך וש 2 שנים בקציר ובפוריות.

ביתנים עבריים

תרגול בתרבות העברית העתיקה הנחגגת עד עתה, סוכות – המכונה פסטיבל סוכות או פסטיבל הדוכנים – היא פסטיבל סתיו של שמונה עת לתודה ומעשר הקציר. חג הסוכות הוא ביתן או שמא בקתה הדומים לבקתות שמשה ובני ישראל היו רגילים עליהם בנסיעה חוץ למדבר לארצינו המובטחת. בכול קציר דוכנים אלה נבנים שוב פעם כמקלטים זמניים וממלאים בפירות, ירקות ורימונים (שנחשבים לפרי קדושה על ידי בעלויות ישראל). משפחות אוכלות מלמטה לכוכבים בדוכנים במטרה לכבד את כל המסע שעברו אבותיהם ולהביא תקווה וזיכרון למסע שחייהם עוברים דרך בזמן זה.

דגני בוקר רומיים

רומא העתיקה נתפסה קקופוניה בידי פסטיבלים, טקסים וטקסים הנובעים מהאלים המגוונים שסגדו בתרבות הרומית האלילית. שלכל אוקטובר נעשה ברומא את אותם הפסטיבל אצל סרליה. חג זה כיבד את אותו האלו קרס, אלת התירס. מעניין שהשם לאלה הינו היא בעצם הרצפה ש כולם נהנים את אותן המילה האנגלית, דגני בוקר. הפסטיבל נעשה תלוי מצעדים ומוסיקה תוססת שבו אנשים שיש מביאים מנחות תבואה ופירות למקדש קרס ומשאירים אותם מוניטין מכובד כאות תודתם לקציר הטוב ביותר שהיה ולתקופת הנטיעה שתבוא. הקטע מתבצע ככל שהענקת את אותן מנחתך למקדש בסיפוק, באיזה אופן שמחת יותר מהברכות שקיבלת. בתמורה, הציפייה נתפסה שקרס ישמש מידי אסיר תודה על אודות הדברים מצויינים שהצעת של תברך אותי בקציר אדיב יותר מכך בשנה האמורה.

כל עוד ש"יום ההודו "עשוי לשאת לרוב דרך חיים אמריקאית, הרעיון המרכזי לשתף מזון ולהודות היא בעצם פריט שתושבי עולמנו יבצעו לאורך זמן רב וארוך.