Categories
Stadiums

על מה התנועה הפמיניסטית היא לא צריכה לברר השראה בדמותה המתקיימות מטעם לילית

“זו לילית.

מי?
האשה העיקרית המתקיימות מטעם אלו הראשון;
היזהר כיוון פתְיון יְפי־תלתליה
הדר מחלְפות־ראשהּ –

בלָכדהּ שבם עלם
אינם במהרה תַּרְפֶּה אזיקיה”

יוהאן וולפגנג פון גתה, פאוסט: טרגדיה חלק קריטי ביותר, 1808

גתה נמכר בשם מראשוני הסופרים העסקים הגדולים שתרם לפופולריות ששייך ל לילית. החלו ב מהמאה ה-19 נעשתה לילית פופולרית באירופה המערבי: היא מופיעה בספרים, בסרטים, בסדרות טלויזיה, במשחקי ברשת, בסדרות אנימה יפניות, בקומיקס ובמוזיקה.

התנועה הפמיניסטית המודרנית מצאה השראה בדמותה שהיא לילית – האשה העוצמתית מתוך הפולקלור היהודי הנכונה לשרת מודל לחיקוי. ב-1972 כתבה העיתונאית הישראלית-אמריקאית לילי רבלין לינק על לילית, לצורך המגזין הפמיניסטי “מיז” (Ms.), על מנת להנגיש בתוכה לנשים בנות־זמננו. המגזין היהודי-אמריקאי-פמיניסטי “לילית” נקרא בנושא בהם, כי שהעורכות קיבלו השראה מפרשנותן למאבקה ההרואי המתקיימות מטעם לילית לשויון מגדרי.

מהעבר הולכת וגוברת ההתעניינות בלילית, אחד מ פמיניסטיות יהודיות ולא־יהודיות כאחת. לדוגמה שכתבה לילי רבלין באחרית־הדבר לספרה “מיהי לילית?” (Whose Lilith?, תמלול תרגום לערבית ), “נשים פרטיות לסיום המאה ה-20 אימצו לעצמן, בהשפעת תנועות הנשים, את אותם מיתוס לילית. גם הפכו בה לסמל נשי מטעם עצמאות, הזמנה מינית ושליטה בגורל עצמן”.

נדמה שלִילִית מצוייה בכל מקום אזור בתרבות הפופולרית, והיה אפשר לחשוב שהיא שיש לה איכות ניכר בתנ”ך. נוני האמת הצרופה? זו לא טובה בערך איננה מופיעה כל בספרות היהודית הקלאסית.

מרכז מפוקפק

המקור המצוטט באופן מיוחד בספרות העכשווית נולד גם נושא המהימנות הנמוכה ביותר. בספר מימי הביניים בשם “אלפא ביתא דבן־סירא” (לא להטריף יחד “בן סירא” – או שמא “משלי בן סירא” – מבין ספריו החיצוניים, שחובר במאה שניה לפני הספירה), מסופר שכשברא האל אחר מיהו ההתחלתי ברא לו אשה מבין אינו רטוב כמוהו וּקְרָאָהּ לילית. לילית איננו הסכימה להכפיף עצמה לעובד הראשון בזמן תשמיש, ובעזרת שם המפורש ברחה שממנו ופרחה באויר הבריאה . על פי הסיפור אלוקים ברא אחר־כך אשה שניה, חוה, והינה ניאותה להשאר יחד אדם־הראשון.1

אך האמת לאמיתה הזו ש”אלפא ביתא דבן סירא” לחלוטין אינם מוקד בעל ידע רב בספרות היהודית. יש אפשרות ש העניין הנקראת וגם את כל שמו המוּכָּר בן־סירא משוה למקום בהצצה מכובדת, אך באופן מעשי קריאה חטופה בספר מגלה – עבור מי שמכיר במקצת אחר כתבי היהדות – אשר הוא ‘לא משלנו’. ההיפך הוא הנכון: נולד קישור סמיך בגרסאות נלוזות ותאווניות לאירועי בת מצווה ויום הולדת מקראיים ותיאורים סאטיריים מסוג דמויות מקראיות. מעצב השיער לא – ומעולם שלא נהיה – שטח מתוך המיינסטרים הספרותי היהודי. 2

לילית במקורותינו

האזכור המקראי הגורם היחיד הנקרא לילית הנו בספר ישעיה לד, יד. לילית נמנית שם בעלי בעלי חיים הטרף והרוחות כש יחריבו אחר ישראל ביממה נקם להשם. לא כדאי בו בכל אזכור לאיש ההתחלתי.

לילית מוזכרת לא פחות ארבעת פעמים בגמרא. לאתר באתר אינם אחד מן המקומות האלה זו מופיעה שיחקה בתפקיד אשתו שהיא כל מי הראשון: הגמרא מציגה מה זוהי יש בידי להיראות, של מחוייבת להזיק לעובד שישן יחידי בלילה, ושהיא מחוייבת להשפיע על גבי אפקט הנקרא הריון.

הספר שהרי מזכיר בה רבות נולד עיתון הזוהר. הבה נבדק 5 מצד האזכורים האלו להשגת הרגישות הרבה של מדוייקת בהרבה יותר מסוג העובדות והאדם הזו לילית, ומה איננה.

במדרש הנעלם, אשר הוא שטח מתוך הזוהר, כתוב:

אָמַר רִבִּי יִצְחָק אָמַר רַב: אָדָם וְזִוּוּגוֹ עִמּוֹ נִבְרְאוּ בְּיַחַד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית לתוך, ה) “זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם”. וְנִטְלָה מִגַּבָּיו וְהֵכִינָהּ וְהֵבִיאָהּ אֶל הָאָדָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו”.
ר’ יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: חַוָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ עַל שֶׁהִיא רוּחַ מַזֶּקֶת. “וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה” – שֶׁהֵקִים אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ.
רָבָא אָמַר: זוֹ הָיְתָה בָּשָׂר, וְהָאַחֶרֶת [חוה הראשונה] לֹא הָיְתָה בָשָׂר. וּמֶה הָיְתָה? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַזֻּהֲמָה שֶׁל הָאָרֶץ וּשְׁמָרֶיהָ.

כתוב כאן באופן הברורה סופר שהישות זאת שקדמה לחוה לא היתה מיהו, אלא גם רוח – רוח מזיקה וטמאה.

קטע את אותה בזוהר (ויקרא יט, ט) כמובן לא פחות הנוגע לבריאת לילית והקשר לה לאיש הראשון:

בֹּא רְאֵה, מִנֶּקֶב תְּהוֹם רַבָּה נִמְצֵאת רוּחַ נְקֵבָה, רוּחַ שֶׁל כָּל הָרוּחוֹת, וּבֵאַרְנוּ שֶׁשְּׁמָהּ לִילִית, וְהִיא נִמְצְאָה לָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל אָדָם. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּבְרָא אָדָם וְנִשְׁלַם גּוּפוֹ, הִזְדַּמְּנוּ עַל אוֹתוֹ הַגּוּף אֶלֶף רוּחוֹת מִצַּד הַשְּׂמֹאל. זֶה רָצָה לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְזֶה רָצָה לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים. עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאָדָם הָיָה שׁוֹכֵב גּוּף בְּלִי רוּחַ, וּמַרְאֵהוּ הָיָה יָרֹק, וְכָל אוֹתָן רוּחוֹת סוֹבְבוֹת אוֹתוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד עָנָן אֶחָד וְדָחָה אֶת כָּל אוֹתָן הָרוּחוֹת … וּכְשֶׁעָמַד אָדָם, הָיְתָה נְקֵבָתוֹ תְקוּעָה בְצִדּוֹ, וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבּוֹ הָיְתָה מִתְפַּשֶּׁטֶת לַצַּד הַזֶּה וְלַצַּד הַזֶּה, וְהָיְתָה מַסְפִּיקָה לָזֶה וְלָזֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נִכְלְלָה. אַחַר כָּךְ נִסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, וְתִקֵּן אֶת נְקֵבָתוֹ … וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם, בְּתִקּוּנֶיהָ כְּמוֹ כַּלָּה לַחֻפָּה. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה לִילִית כָּךְ, בָּרְחָה.

בהתבסס אודות פסוקים בפרשת בראשית קובע בפתח הזוהר, שאדם הראשוני נברא כיצור אנדרוגיני: זכר ונקבה מחוברים זאת לזה בצלע, כשהנקבה הזאת חוה הַמּוּכֶּרֶת לך. לילית ממש לא אפילו רוח שהיתה בעלי אדם־הראשון לפני אשר הוא וחוה הופרדו. בזמן ששני חצאי מיהו וחוה הופרדו זה מזו והתחתנו יחד עם זאת יחד הוא למעשה, ברחה לילית. גם מדברי הזוהר אלו יכול לעלות בבירור ש”לילית” זוהי רוח לא חוקית ולא מיהו פיזי עיקרי.

חלל גדול מקובלי צפת, האר”י הקדוש (רבי יצחק לוריא, 1534-1572), כותב שסַּמָאֵל אחראי אודות הרוחות ממין “זכר” הקרויות מזיקים, ו”אשתו”, לילית, אחראית בנושא הרוחות ממין “נקבה” הקרויות שדים (שער הפסוקים, טקסט תהלים). נולד מוסיף וכורך את אותה לילית יחד עם “להט החרב המתהפכת” זו גם חרבו המתקיימות מטעם מלאך־המוות. האר”י ראה רק את לילית כרוח־תאווה, שעדיין מסתובבת בפתח ומסוכנת.

בהתבסס בנושא הבנת האר”י הקדוש ניתן להבחין את כל קטעי הזוהר שהובאו לעיל: בקטע הראשון מתואר אף אחד לא הראשוני כמי שיש לו “רוּחַ מַזֶּקֶת” שהוסרה אם חוה נבראה. ‘רוּחַ התאוה הַמַּזֶּקֶת’ נעלמה כשאדם ה-1 לקח את חוה לאשה ויכול הינו לנתב רק את יקימו, והיה אם המתאים והקדוש, לחיבור יחד אשתו. זה גם כן בקטע הבא מהזוהר: לילית, המייצגת תאוה ותשוקה מינית שליליים, “ברחה” כשאדם ה-1 נתאחד בנישואין עם כלתו חוה.

סופה השייך לילית

הזוהר (שם) אדם את אותה הפסוק האמור בישעיה, ומסביר שכאשר יגיע המשיח, תגורש לילית לנצח:

כְשֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲרִיב אֶת רוֹמִי הָרְשָׁעָה לְעוֹלָמִים, הוּא יַעֲלֶה אֶת לִילִית הַזּוֹ, וְיָשִׂים אוֹתָהּ בַּחֻרְבָּן הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא חֻרְבָּנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו לד, יד): “אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ”.

בהינתן דברי האר”י על גבי בגלל לילית בת־זוגו שהיא השטן, מובן על מה הנוכחית “חֻרְבָּנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם”, בנוגע הייעוד משמש לעשות לבני־האדם להתחיל לפעול ולחשוב אם וכאשר לא־מוסרי. על כן, במקרה ש יבוא המשיח והעולם מגיע לתיקונו, לילית, כמו השטן, ייעלמו בהחלט.

כעט, משהכרנו את הודעה האמיתיות המתקיימות מטעם לילית, בהתבסס בנושא מקורות מהימנים, נבין מגוון טעם־לפגם יש צורך בהעמדתה מסוג זה כסמל הפמיניזם היהודי. מה תחשבו למשל אודות אדם שיבחרו בשטן כמודל לחיקוי שלהם?