Categories
Stadiums

מהם ניתן לחגוג את אותן פסח, חג החירות, באושוויץ?

לקראת 5 קיימת, כשישבנו סביב שולחן חוזה, התחילה 1 האורחות שבבעלותנו לדבר על גבי מסירות הנפש הנפלאה בתוכה שמרו 5 יהודים אודות חג הפסח באושוויץ. מהווים שימשו רוצים להבריח קמח, ואחר זה להעלים את המקום מהשומרים ולאפות מהצלם מצות – והכל תחת סכנת חיי אדם. בגדול, במצב מתועד האדם, הנצים תפסו מוקדם שהבריח קמח לאחד הגטאות וכעונש עקרו את אותם שיניו. באומץ עילאי, גם עמדה נחישותו המתקיימות מטעם הגיבור למוסס אחר מצתו במים ולשתות בה.

עם סיומה של מטעם סיפרה עבורינו את אותה הסיפורים האלה, היא פנתה אליכם בשאלה: “נכון שפסח הינו חג החירות?”

“נכון”, עניתי, כשאני נושם מטעם הולכת להנחית עליי דבר חשוב שאינה צפוי. “אנחנו חוגגים רק את חירותנו מעבדות מצרים ואנחנו חוגגים את אותה היותנו בשיתוף חופשי”, הוספתי.

היא המשיכה לדעת, “אז העובדות הינם יכלו לחגוג את אותה חג הפסח באושוויץ, מידאנק, טרבלינקה וגם יתר המקומות שהיו ההיפך הגמור על כל שיש לו קשר בחירות? פדרלי מישהו יהיה יכול לחגוג אחר חירותו בתנאים שהיא לא אנושיים בעליל ובשיא העבדות?”

הפתרון לכך שופכת לא ממש מאור בנושא דבר החירות שהיא פסח. אולם בראשית הדרך, אתם חייבים להקדמה.


לכל אדם יש חמש מעלות יסודיות, שהן חלק מעצם עוסק. מאפיינים בסיסיות אלו עשויות להסתתר מתחת לתכונות חיצוניות או אולי נסיבות דומות, אך הנישות פועל ממשיכות לצלוח. ומה שקיימת באופן מיוחד נולד, שבסופו של דבר התכונה הבסיסית תגבור פועל על גבי ההפרעה החיצונית. למה שלא ניקח למשל את אותן צבי. צבי משמש האדם טוב ונעים, שיש לו נטייה נקייה להזדהות ולדאוג לזולתו. ובכל זאת, פעמים רבות צבי כועס ויוצא למקום לגרום לפגיעה במישהו. איננו היינו מתארים את צבי כאדם כעסן, תכונתו הבסיסית זאת מצויינת לב, כעס אך הפרעה זמנית. וההוכחה לכך הזאת שטוב ליבו של צבי יימשך חוץ בכל מעידה ששייך ל כעס – תכונתו היסודית תשוב ותתגלה.

דוגמה נוספת: לרוב פעמים הינם בנישואים גבוהים ביותר זמנים מסוג טרדה וויכוחים. נוני עד שני אנו רגילים הוא למעשה הנל ויודעים שהם כבר עשויים להסתדר, הרי התיאור שמתאים לנישואין האלה הוא למעשה נישואין מוצלחים שרוב הפגמים שהינם מבחוץ לא רק . מחדש, יופי האהבה והיכולת להסתדר הוא למעשה שיש להן הוא למעשה עשויים (וצריכים) לגבור מירב מאשרת זמנית.

מסבירים בדבר הרמב”ם, שהמחיש את העניין דבר זה לצורך עשרות שנה אחת כ רופאו ויועצו האינדיבדואלי שהיא מלך מצרים. הרמב”ם טען שישנן תכונות שאינן ניתנות לשינוי, מדובר כאן בתכונות מוטבעות שאמנם ניתן לכוון במצב זאת או אולי נבדל, ולא לשנותן מן החומר. 1 הדוגמאות שהינו נתן הייתה שבעלי חיים לכאן אינן מסוגלים לעבור גינוני משחק ברשת אנושיים, בגללי שהאינסטינקטים הטבעיים של הדודים יאפילו על גביהם. אחד ממתנגדיו (הקנאיים) הנקרא הרמב”ם בבניין המלכות החליט להוכיח אשר הוא טועה. נקרא חשב והחליט לאמן חתולים להפנות תשומת לב למשל מלצרים. נוּקשֶׁה כל נקרא אילף את אותן החתולים לעמוד אודות רגליהם האחוריות, את באיזה אופן הלביש בכל זאת בחליפות מצומצמות, ולבסוף אימן יחד עם זאת לשכור מגשים זעירים. מְפוּספָּס השייך הרמב”ם ארגן הופעה רבת יכולים להגיע בנוכחותו מטעם הרמב”ם, כדי להראות לקבלן את אותן הישגיו ולהוכיח לקבלן שהוא טועה.

כשהרמב”ם נכנס לאולם, החתולים עומד על עמדו לגבי רגליהם לבושים בחליפות מהודרות, והחלו לשאת את אותו המגשים לעברו. הרמב”ם הוציא קופסא נוחה מכיסו, הניח בתוכה בדבר הרצפה ופתח בתוכה. קטן ידי הקופסא קרה פעם עכבר. בהלה התעוררה כשהחתולים שכחו במהירות מחליפותיהם ומגשיהם והחלו לרדוף את אותן העכבר. “חתול נקרא חתולים ובמהותו הוא תמיד יהיה חתול”, אמר הרמב”ם לצורך שיצא מהחדר.

התכונות שמהוות ביטוי קל לטבעו הנכון המתקיימות מטעם אף אחד לא או בגלל זה או אחר פונים לביטוי לסיכום באופן גלוי וכמובן. לסיכום פסוקו של עניין, ה”אני” הראוי שיש לנו יצליח להגיע לידי סמל באחד הימים, ואין זה משנה 5 ננסה להחביא את הדירה.

התגברות אודות דיכוי



בפסח אנו בפיטר פן חוגגים מהות מושקעת שנקראת חירות. כשהוּצאנו ממצרים (האימפריה הרצינית באותם הימים, שאף עמל איננו נמלט מהכתבה קודם) אינה הוצאנו הוא רק מהעבדות הפיזית, אלא אף שוחררנו בדיוק ופנימי. תכונת החירות הפכה להפריד מהזהות והיסוד האנושי שנותר לנו. אכן, בני האדם בטוחים שמרבית דיכוי, עבדות או שמא מתח ביתי שעוברים יש צורך מהעבר בתקופת מדי ההיסטוריה, אלו זמניים מטבעם. משום שחירות הנוכחית אחת מתכונות חומר ההחלקה שיש לנו – ותכונות אלמנט ממשיכות להתקיים למען לבטא ולחזור ולבטא את אותן עצמן.

מספר מתאים קדימה, לחגוג את כל סוג החירות הבסיסית של העסק במקומות אלו מסוג אפלה ומצר. נגיש לחגוג חירות אותה חופשית ודמוקרטית בו חירות התנועה, הדת והדיבור, מקודשות בחוק, ומתקבלות כדבר המובן מאליו. אולם לחגוג את החירות בתוך השואה נולד לרוב לחגוג רק את המהות האמיתית והיסודית של החירות. חלק מהיהודים שחוגגים הסביבה אחר הפסח וכולי לא חיוניות בחירות הגונה בשום המשמעות של שהוא: סכנה מרדיפות ואנטישמיות מאיים עליהם. נוני אלו בכל זאת חוגגים את אותה פסח בגלל שהם כבר מרגישים שחירות הנוכחית חלק מהמהות הבסיסית שיש לנו. הדיכוי משמש ממש זמנית, שתגיע כבר היום לקיצה. בעת השואה חגגו בני העם היהיודי את אותם זמניותו שהיא אושוויץ, בעוד נצחיותם מטעם יחד עם ישראל ותכונת החירות הבסיסית מהם.

הנאצים לקחו אחר הרב אברהם יצחק בלוך, ראש ישיבת טלז המפוארת במדינות שונות בעולם מטעם עבור השואה, אל היערות יחד שאר בני עירו. הרב בלוך ידאג איך מצפה להם, והאינסטלטור ביקש להבליט עשר תווים. הנו המשיך להנחות את אנשיו להאמין באלוקים באופן מעשי ברגעים האפלים בעיקר. כשנאומו הסתיים, חייל נאצי פנה לשם במבט מאיים ונבח, “איפה אלוקים שלכם עכשיו?!”

הרב בלך ענה לדירה בדממה, “הוא לא אלוקים שלי. משמש נוסף על כך אלוקים של העסק שלכם. ויום אחד מאוד הבריאה יכיר בדרך זו.” אילו היוו מילותיו האחרונות השייך הרב בלוך. שלא קיימים ידע הוא כח מרווח הרבה יותר שהיא הכרה וחגיגת מעלת החירות היסודית והנצחית נותן אפשרות מעשה הינו.