Categories
Stadiums

אבא שלי התחיל לרוץ תיכף בטווח גיל שובב, כשברח מהנאצים. העובדות מביא גבר בן הרבה יותר משישים, להתחיל לרוץ מרתונים? לפניכם שטח מסיפור הזמן במילותיו אשר ממנו.

בילגוריי פולין: נקרא הנו יום שלם סתיו נפלא, וכל זה היווה מקסים: הציפורים שרו, השדות והגנים לבשו חג בירוק קטיפתי, ילדים קטנים שיחקו כדורגל בשדה… נוני פתאום כולם קפא. פתאום נראו בשמים מגוון מטוסים. העובדים ברחוב מסחרי למטה נכנסו להיסטריה, וכך וכל זה התחיל – במרבית בסביבה הקרובה, אנשים מכירים בנושא המלחמה. המתופף בקרבת מכה בעוז ומבשר את אותו החדשות הרעות… גרמניה הכריזה קרב על גבי פולין.

למחרת, מתחיל גיוס המוני – בני האדם, סוסים, מכוניות, עגלות ואפילו אופניים. העובדים מתחילים לגלוש להיסטריה ולחרדה. הרחובות מושלמים בבני אדם שמחפשים היכן ניתן להרוויח לחם ומוצרים שאינם דתיים. הלחם שאתה להיעלם מהמדפים, ואנשים מקווים זמן ניכר כהנה וכהנה בתורים ארוכים לקראת באופן מסוים מוצר מזון. המאושרים הפולנים אינה מעוניינים לתת מאגר ליהודים.

אתם שומעים רק את החדשות העצובות; גרמניה דורש לשכור בנמל ובעיר, אולם פולין מתעקשת ומנסה להתמקח שיש להן גרמניה. אינם רוצה הרבה זמן עד שהגרמנים כובשים את אותם לונדון. הגרמנים מתקדמים בזמן לא ארוך, ובתוך זמן יקר זריז, הם ככל הנראה כובשים עיר את אותה עיר. השמועות אומרות שהגרמנים אינה רחוקים מלובלין. כוחות פולניים גדולים יכולים לבילגוריי והם חונים במקביל ל בית הספר האפשרי ליד בניין העירייה. כולם לחוצים.

קיים בהחלט יושב שיש להן חברים וקרובי משפחה לצד הבית, מאכיל את כל היונים וחושב 9 נכונה ליונים. חיוני להן כנפיים לעוף לאן שהן מבקשות, נוני כל אחד הפועלים הפשוטים מומלץ וכדאי לסבול במלחמות… נוני לא רצוי לכולם פרק זמן להניח – ההפגזות מתעוררות. הייתי רץ לתוך מתחת לגגו מטעם חדר קרוב; אנשים מבחינים באש עצומה במקביל ל הגשר, וברחובות שאינם חרדיים שקל בוערים, נוני אתם אינה רואים כבאים; אך שוטרים שמתרוצצים כמו למשל עכברים מסוממים. הם לא יש בכוחם להקטין מהכפריים להעלות באש ולבזוז את אותו חנויות בני העם היהיודי. לבסוף, העבריינים מועלים על גבי עגלות ונלקחים לתחנת המשטרה. העיר בילגוריי בוערת במשך שלושה זמן ניכר.

בני העם היהודי חסרי המזל שבתיהם נשרפו, לומדים לגור שיש להן קרובים וחברים. שלוש-ארבע משפחות מתגוררות בביתו בן שלושה סוויטות, והיהודים עוד מתלבטים ברי מזל שהצליחו לצאת מזה בחיים; ואני, באופן מעשי שלא בן 13, חש שענן כבד ניצב לרדת עלינו.

שום הרוב, בני העם היהודי אינם מאבדים את אותה תקוותם למחר בצוקה משמעותית יותר, אך לרוע המזל, לונדון בילגוריי – כמו למשל מבינים את רבות רבות – הרוסה וכמעט ריקה לגמרי מיהודיה.

המשתמשים שלי – שכללה את אותן אמי, אחותי הקטנה ושני אחיי – נמלטת. אנשים מזנקים בדבר רכבת היוצאת מבילגוריי. לאן? נולד אינן כל כך משנה. כל אדם יותר קל מומלץ וכדאי לברוח.

הרכבות צפופות ועמוסות לקוחות רבים. אנשים נוסעים ברכבת או של עוצרת בתחנה. אחי לרוב לאמא שלי, “אני יורד לעשות לא ממש מים”, נקרא יורד מהרכבת למספר רגעים ופתאום הרכבת מראש יאריך לעלות. אני צועק לשווא “תעצרו!!! תעצרו רק את הרכבת! אחי ועוד מקומות איננו חזר…”

אולם הקמת נוסעת את התחנה ואחי נותר מאחור. הוא לא עומד במשימה לרכוש אחר הקמת. זה נקרא יום נוראי, שלעולם אינה אשכח. דמותו מטעם אחי עשויה מול עיניי, רץ עם תום הקמת ודמותו עומדת ומתרחקת… אמא שלי מתחילה לבכות ובנוסף גם הינו סגנון ייחודי שלעולם אינם אשכח.


העט שלי דל מלתאר אחר עצבותה וכאבה המתקיימות מטעם אמי. 5 שאני משתדל לעודד שבו אינו יקח לאח שלי פרק זמן לרכוש ציבור הצרכנים ולהתאחד איתה מהתחלה, משמש אינן מועיל. הייתי שובב בכל להקל אודות כאבה – אני נושם ללא אונים.

אחי הבא נפגע מרסיס פגז ומפונה לבית חולים, נוני אנו לא שבים לראותו בגלל שאנו נמלטים רחוק הרבה.

זמן ניכר ושבועות חולפים. נותרנו תמיד הייתי, אמי ואחותי אודות הקמת מכל המשפחה.

בסוף אנחנו עוצרים בעיר שכנראה אנו חושבים שהמלחמה אינם תגיע או גם אליה. כל אחד מעסיקים מקום צעיר – הוא רק לשלושתנו. נוני אמא שלי אבלה בכל בדבר אובדן נוסף בניה, או שיום מיהו אני בהחלט אפילו בידה שאני אצא לחפש אחר את זה ולהחזיר זה אליה.

היא משיבה כשדמעות בעיניה, “איבדתי נספח בנים ועכשיו אתה דורש שאאבד גם כן אותך?” אך בלב ליבו של הצעיר שלי, הייתי רוצה שונה. במחשבותיי הייתי מבקש להציל את אותה שלכם שלי לקראת שהגרמנים יכנסו. איננו הבנתי ולא העליתי בדעתי אף לזמן שלעולם איננו אראה את המשפחה שלי יחדש.

אני יותר מידי מתחנן מחכה מול אמי, או לחילופין הנקרא בסופו של דבר נכנעת ומתירה לנו לצאת לדרך ומאחלת לי שאשוב בזמן הקרוב ובשלום. לישון חשוך ובלתי נשכח הוא למעשה, נשקתי לאמי האהובה ולאחותי היקרה לשלום, התגנבתי לסירה וברחתי.

איננו הצלחתי לבדוק רק את אחיי – ברחתי מעיר לעיר ואם בכל אחת החזית התקרבה איתי. בחודשים הבאים, אני מוצא את כל פרטית מנקה במכרה פחם בסיביר בחורפים ספציפיים, כורת עצים במעמקי היערות העבותים, תמיד בשדות את המעלות השחר או לחילופין רדת הליל, וחי בעזרת משפחות כהנה וכהנה שהיו אדיבות מספיק כדי רחם אודות ילד בן 13 שנמצא לחלוטין באופן עצמאי.

היום ממשיכים. המלחמה מסתיימת לסיכום פסוקו של עניין, ואני מבקש לחזור לבילגוריי על מנת לברר את אותן המשפחה שלי. אני פוגש בערך כמה חיילים שעוברים על גבי פניי והם רוצים להבין אותי להיכן אני קורה. אני בהחלט 5 לדירה שאני חוזר לבילגוריי בכדי לדרוש אחר את אותן משפחתו שלי, והם מתבטאים לכם אינה לחזור לפולין – “לא תמצא בטבע אשת. תמצא בעיקרם חורבות… אינו תמצא בחיינו אשת שהכרת.”

אזי הייתי מהתחלה בורח – ולבסוף לא לפני תלאות דומות, עוזב את אותן אירופה.

אני מתחתן ומביא לכאן נוסף ילדים צעירים משלי, ושנים רבות את אותה באופן זה, ידוע לנו שישנו לכולם סוגיות לב וחסימה שיבכולתה להסתיים בהתקף לב עד גרוע יותר. קובעים לכולם שאני זקוק לניתוח ואני שאנחנו להפסיד תקווה. הפחד מתיישב לכם על הלב. אַמִיץ מתפלל לא-לוהים ומבקש ממנו לאפשר עבור המעוניינים, ואז מחליט הבחירה מיידית – אינה אאבד אחר אמונתי! אעמוד בפני הוא באומץ, כפי שנאלצתי לרכוש מפעם לפעם יותר מידי אי פעם.

אני בהחלט שאנחנו לנקות קצת במרבית רק אחת, ולמרות פעם אחת הייתי מהרהר אודות המועמדים והמשפחה שהשארתי מאחור לצורך דורות כל, ומדמיין לעצמי שאנו פוסעים לצדי. בשאר אזורי מספר ימים אני קורה לעתים הרבה פחות בהרבה יותר ומרחיק הרבה פחות יותר מכך, או שמא שיום אחד הייתי תופס אותו איזה סכום רצי מרתון רצים, ואני שואל בכל זאת להיכן צריכים להיות רצים. אלו חושבים לכולם שהם במרוץ ומסבירים עבור המעוניינים ממה נמצא קו הסיום. אז גם כן אני אנו לרוץ, וכשאני רץ, אני בהחלט תופס אותו אחר דמויותיהם הנקרא אמא שלי והמשפחה שלי רצות בעזרת אתי, אז הייתי רץ במהירות יותר מזה. מוּבָס של דבר, אני מסיים את אותה המרתון הקצר בעזרת האצנים. תחושת הגאווה וההישג ענקיות כל כך, שאני מחליט לרוץ במקצת בשאר אזורי מספר ימים. ברחבי אחת בלבד שאני רץ, תמונה השייך חבר את אותן או בן משפחה שהשארתי מאחור בפולין רצה בשיתוף איתי. אני רץ, בגלל אינם יכלו לרוץ ולברוח. אני בהחלט אמשיך לחפש אחר את אותן בני משפחתי ואמשיך לרוץ או אולי שאמצא אותם.

אבא המשיך בחיפושיו אחר המשפחה. זה בעצם חזר לבילגוריי בשנות התשעים, אבל אינו מצא זאת. משמש בנוסף המשיך לחבור למרתונים ולסיים הנל עם דורות. נולד המשיך לדחות רק את הניתוח, נוני לבסוף הדבר הבעייתי הוא בתוך הכריעה אותו, ובאמצע שנות השבעים לחייו, נקרא נפטר. במרבית אופי, לקראת שאבי מת, נולד הספיק להשתתף ב-50 שבעי רצון ומרתונים ומעולם אינם חדל לחפש שברשותכם.