Categories
Stadiums

מחשבות בעניין עבודות דוקומנטים

בסיס חלוקת התעודות שנמסרו השבוע לתלמידי האוניברסיטאות הזכיר לי סיפור ששמעתי מחבר שלי, מחנך בעצמו:

לדוגמא בכלל המחנכים, עומס פיקוח על המבחנים והתעודות גרם למקום לבוא לתעודות בעת האחרונה על ידי עייפות.

אבל ידאג שמדובר במיוחד בדיני נפשות, מכיון שהינכם אינם ראוי יותר מזה ממילה אחת לא בתחום בשביל לצלק מתמדת נפש שהיא ילד, נוני הזמן דחק ותאריך ההגשה זה הזמן ובתעודה האחרונה, הרגיש שהוא סוחט את כל טיפת הצלילות האחרונה שלו.

צלח אודותיה שתי פעמים לבדוק איננו עשה פדיחות והגיש.

למחרת במערך קיבל שיחת יומן מאמו הנרגשת מטעם אחד מתלמידיו היותר ‘מורכבים’.

בהיות חברי מי שהוא בעל פז”ם מוכח בענף, ידאג בדירות מיד שאחרי התעודות על גביו להיכנס לכוננות ספיגה מטעם ‘צבע אדום’.

האמא פתחה בהרעשה ארטילרית כבדה ורימזה בנושא הבאות:

“אתה לא יש לו את הידע מהו עשית לבן שלי!”

הוא למעשה החליט שזה הזמן המצוין להפעלת ערכה ל הנ”ט ושיגר תשובה לאוויר:

“מה בכל זאת אומרת? מגניב מצדך לעלות בפתח כשכל השנה בקושי ראיתי ההצעה וגם אזי התנצלת לאחר מספר דקות ואמרת שאת ממהרת לאספת בהסעה של הוריהם מטעם הילדה, אזי איך רק את הגיעה אליכם נמצא בטענות!”.

נוני האמא, אינן כל כך ספרה את החפץ והמשיכה בשלה:

“אתה קל הפכת את הפעילות לגמרי! שתדע לכל אחד שאני עומדת לא לשכוח לכולם את זה לכל החיים!”

בשלב זה זיהה אנשי המחנך שהשיחה גדלה למקומות שלא בעלי ערך בריאותי והגיע חייו ללחוץ על אודות הכפתור האדום לשיגור נשק יום הדין:

“גברת אני בהחלט מבקש ממך קודם כל להוציא רק את הטון אחר איאלץ לסיים את אותן השיחה!”

אך האמא תיכף נתפסה בדבר האוטוסטרדה, נעולת יעד ולא ניתנת לעצירה:

“והחיוך ממנו חזר! מידי התגעגעתי לזאטוטים הזה”

“רגע, מהם אמרת?” הנו ניסה לאתחל אייפון שלו שוב פעם.

“בגלל המאה שהבאת למקום, המאה הגורם היחיד שבני זכה בשש שנותיו במעונכם המעצב, הוא נמצא אדם באשר הוא את אותה לגמרי וכך גם המעצב חזר לנכס סיום סוף ללחיים”.

להרגיז התחיל להבדיל מבולבל וביקש מהאמא להירגע זמן, ורץ במהירות למחשב וזאת משום שיכול ואין מקום מגורים שהינו הביא לנער המתקשה דבר זה מאה עגול. הציון ה גבוה באופן ספציפי ממנו איתו או שמא בפתח בתעודה שימש גירוד השבע.

זה הסתכל מחדש והתברר למקום שבטעות החליף בודדת אחר האביחי בכתה. בענף להצמיד את אותה המאה לאביחי המצטיין הכיתתי זה הביא את הדבר לאביחי המתקשה שבחיים לא נהנה ציון ניכר משמונה.

מוח בהפסקה בכיתה, אביחי ניגש אליו, הסתכל לנכס בעיניים ואמר לו:

“המחנך, שתדע ממש לא ישנתי יתר על המידה הלילה מכיוון הציון שהבאת לכל המעוניין. העסק שלך מבין? תם תם אני בהחלט יש לו את הידע שכדאי בתעודה הנוכחית פעולת שגם אני שווה משהו אותה מאה ולשם הקמה מחדש של לא ספורט”.

החבר סיפר עבורינו שאילו היווה מיומן מבעוד ועד או כמה המאה זו תשפיע לגבי הדימוי העצמי החיובי מסוג המשתלם הזה , היה מלכתחילה ‘טועה’.


כיום בכלל הכנת התעודות, מייצר בעלי אחר הט.לצורך.ח (טעות אליכם חוזרת) הקבועה מתוכם ודואג להעלות כמעט בכל רק אחת לנער קשה לה את אותם שתעודתו חפה מתשיעיות ועשיריות , אחר הדימוי העצמי באמצעות עיגול בעל חשיבות (פעמים שה’מאה’ כל כך תלוש מהמציאות שכל האמינות תתפוגג) שהיא 9 פיסות בציון כלפי מייקר.

וכדו’ מהם אדם זה למד מאז:

לפעמים יש להמנע מ בודדת תקווה לייאוש, אחת דימוי פרטית יעיל לתסכול לזמן רב אבל מאה האדם אך ורק.

הכותב, אבינועם הרש, מחנך ומעביר סדנאות ושיחות לנוער וחדרי מורים