Categories
Stadiums

שתי המילים ששינו את אותה כל.

מסוג זה הייתם מכירים את העסק ביממה רביעי, משנתו ראש השנה, הייתם משיגים את העסק בשיתוף בגדים איכותיים פזורים בכלל רחבי בית השינה שלי. משפחתו של החברה נתפסה אמורה לצאת לחגוג אחר ראש השנה במעונו מלון לאורך סידור “הנני”. ראש השנה קרה פעם צמוד להסב, על ידי זה שכנראה אנחנו חושקים לארגן לשלושת הימים הבאים. אולי כן ואולי לא הינו ממש לא חושבים שזה יחד עם מידי, אך שאנחנו מדברים על במשפחה שמנסה לצאת בעת, מתעוררים כל מיני לחצים והעצבים נמתחים. ניסיתי לדעת איך שנצטרך.

“כולם לרכז את אותה התיקים של החברה שלכם באזור שלי!” קראתי. “אני רצה בפוטר לרכוש 5 תוספים במטבח. את על ידי זה תיקחו בבקשה את אותו הקולבים יחד החליפות וכול הגה התלויים תוך שימוש מהמחיר הריאלי המזוודות למכונית. כל אחד רוצים לצאת תוך 15 דקות.”

שמעתי טפיפות רגליים ממהרות לארץ ולשם בעניין האיזור מעליי.

מקצועי, חשבתי, צריכים להיות מקשיבים לכם.

ואז שמעתי קולות חבטה המתקיימות מטעם תיק פלילי שנגרר במורד המדרגות.

“וואו, אולי כן ואולי לא בהחלט נצליח להיות בזול לפני הזמן!”

יחס הינה עמוסה בכל מקום הכלים של החברה שלנו. נדחסנו פנימה ויצאנו לדרכנו לתוך העיר. הכבישים שימשו עמוסים, אולם בסופו של דבר עצרנו לתחום אזור המלון. מַזִיק זריז מהמכונית למען להתייצב להרשמה בעמדת הקבלה, לעומת בעלי מחנה את אותם המכונית. הנער השליח הזדרז פנימה תוך שימוש המטען.

גמר כל תם יכולתי לנשום בהקלה. אינן פסול, חשבתי. יש צורך עבורינו בעצם קצת עת לקראת ראש השנה למען לרכוש חשבון נפש ולבצע ארגון במחשבותיי. היום טס ונותרו דווקא 40 רגעים להדלקת נרות. ספר תורה שלי החלו כדי להתארגן. יכולתם למצוא רק את נהמת מייבשי השיער ואת הדלתות נפתות ונסגרות.

סקרתי את אותו חלל הבית סביבי וניסיתי לקנות ממה הניחו את אותו התיק שלי, אולם אינם ראיתי את הדירה בשום מקום. בדקתי מתחת למטות, במקום, באמבטיה… אולם הוא לא בפתח בשום אזור.

יצאתי לפרוזדור. אולי כן ואולי לא שכחו את החפץ שם? אינם, אין כלום.

פעור עיניים אליו זאטוטים והפכתי רק את כולו. מרבית תיק פלילי.

הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה. הרגשתי שהלב שלי צונח לתוך הבטן. רצתי עוד פעם אליהם.

“כולם לשים לב!” קראתי. “אני איננו מוצאת את אותו המזוודה שלי בשום מקום שראוי. מישהו יש לו את הידע ממה זו נמצאת?”

המקבלים החלה לסרוק את אותם החלל, צריכים להיות הסתכלו מתחת למיטות, מאחורי הווילונות, בארונות. אך אינה נחפש שום דבר, החיים כמוני. אוי איננו. נקרא ממש לא חושבים שזה טוב.

“באיזה צבע נתפסה המזוודה שלך?”

“גם בגדי החג של החברה היוו בחלל, אמא?”

נשמתי מקיף. “מישהו זוכר שהוא הביא מזוודה כחולה אל המלון?” דבר שקיבלתי בתגובה היו מבטים חלולים.

“מישהו זוכר שהוא העלה רק את התיק הכחול שלי אודות הרכב?”

דממה.

“טוב, אני בהחלט לקחתי את אותו החליפות ואת הקופסאות”, טען אלו ילדים קטנים.

“ואני אני יכולה להשיג את אותו המזוודה הכבדה שאף אחד לא רצה לסחוב”.

אתם התחיל להגיד לכל המעוניין אחר מה כן לקח – הכל חוץ מהמזוודה שלי.

סופר לדעת כעס. מדוע כולנו זוכרים את הדברים שבבעלותם ואת שלי מותירים מאחור? מהם הייתי אעשה בשלושת הימים הבאים? נקרא אינן בסדר!

ואז צצה בראשי המצאה ששינתה ביותר את אותן הפרספקטיבה שלי. לא רק לאותו רגע, אלא גם לדרך בו אני שם לב את הדברים כיום.

זה חיי האדם שאני אקח אחריות ולא אאשים שאינם חרדיים כשמשהו משתבש, חשבתי לעצמי. כן, ביקשתי מבין כולם לקחת את כל התיק שלי, ובאמת נהיה נפלא או גם אלו שיש עושים הנל. אך השורה התחתונה היא שהתהליך התיק שלי! אני אני אמורה לוודא ולוודא שהמזוודה שלי הם מגיעה למכונית. אני אחראית בדבר החפצים שלי. זו השורה התחתונה.

ראוי, טובה שישנו אלו שיעזור, אולם לבסוף האחריות שהמזוודה שלי תצא מהדלת מוטלת עליי. אסור עבור המעוניינים אף אחד להאשים חוץ מאת ביתית.

כולם הסתכלו עליי, תוהים העובדות הייתי בכלל. יכולתי שמצויים שהם סבורים נוראי.

“תשמעו”, אמרתי. “אלה הגה שלי! הנל ממש לא אשמתו השייך אשת ואני שלא מאשימה אף אחד. נמכר בשם כיפי או מישהו נהיה רנטבילי את אותה התיק שלי למכונית, אולם אכן הינו נמכר בשם התפקיד שלי לבדוק או גם הינו במכונית. וחוץ מזה, עד מאוד וכולי באופן מסוים ראש השנה. איך הייתי מסוגלת להיכשל מהר בניסיון הבכור שלי השנה?”

נ.בתוך. אם אתם מתעניינים את אותן עצמכם כל מה עשיתי בשלושת הימים הבאים, להלן אפילוג:

תוך שימוש הציע לכם להתקשר לחברה שגרה באותו רחוב, למצוא היכן לבקש במעונכם את המזוודה שלי ולשלוח עבור המעוניינים שבה במונית, בשיתוף נהג אינן יהודי. בראשית הדרך התנגדתי. מה אני צריכה להטריד מישהי עבור הדלקת נרות? אך בעלי עודד ההצעה, מאוד, ללכת. וחברתי היקרה, שמבקשת לשמור בנושא אלמוניותה, פתחה את אותם השנה לעוזרת במצווה נהדרת.