Categories
Stadiums

סיפורה המדהים המתקיימות מטעם ההשפעה היהודית, לגבי ייסודה ששייך ל הדמוקרטיה האמריקאית.

הקמתה מסוג אתרים הברית המתקיימות מטעם אמריקה, מגלה מסיבה נדיר בהיסטוריה העולמית – אומה שהייתה דמוקרטית מראשיתה, ששורשיה נעוצים בתנ”ך, ואחד מעיקריה המקוריים – סובלנות דתית.

השאיפה לזאת נובעת מהעובדה, שרבים מבין המתיישבים המקוריים שאכלסו את אותה “ניו-אינגלנד”, באמריקה הנקרא המאה השבע-עשרה, שיש פליטים פוריטנים, שנמלטו מרדיפות הדת בעולם.

הפוריטנים התייחסו להגירתם מאנגליה, כאל עוד פעם היסטורית בנושא יציאת מצרים היהודית. עבורם, אנגליה נתפסה מצרים, המלך האנגלי נמכר בשם פרעה, האוקיינוס האטלנטי – ים סוף, אמריקה – ארץ, והאינדיאנים – הכנענים אשר ישנים שישנים. הפוריטנים ראו רק את עצמם, לפחות ובלתי בהרבה יותר, כעם מדינה ישראל חדש, הנכנס לברית תובענית בעזרת א-לוהים, במדינה מאתגרת מובטחת…

חג ההודיה – שנחגג לראשונה בין השנים 1621, שנים בסיומה של עגינתה המתקיימות מטעם ה’מייפלואר’ – מתוכנן במקורו כיום מקביל עבור יום הכיפורים היהודי; נולד הינו ישאר מספר ימים מסוג צום, בהצצה עצמית ותפילה.

כותב גבריאל סיוון ב-The Bible and Civilization (התנ”ך והציוויליזציה):

“אף קהילה נוצרית בהיסטוריה, לא הזדהתה בהרבה יותר בשיתוף תושבי המעצב, מאותם המתיישבים במושבת מפרץ מסצ’וסטס, שהאמינו, פשוטו כמשמעו, שחייהם מייצגים התחוללות מחודשת של הדרמה התנ”כית מסוג האומה העברית… מהגרים פוריטנים הנ”ל, הקצינו את אותם תפישת חוזק וראו את אותה עצמם, כשארית הנבחרת השייך הכנסייה, שהושחתה דרך ‘אסון בבל’, וכאנשים שנבחרו בגלל א-לוהים, על מנת להקים אחר קהילתם, על אודות בסיס הברית שהתקבלה בהר סיני.”

לפני, לאורך המהפכה הפוריטנית באנגליה (1642-1648), שאפו הקיצונים הפוריטנים להחליף את כל החוק האנגלי הכולל, בחוקי התורה הנקרא הברית הישנה והמשומשת, אבל לא הצליחו בכך. באמריקה לעומת זאת, הייתה באמצעות חופשית יותר מזה להתנסות בחוקי התורה, בחקיקה מטעם המושבות – ודבר זה בהחלט הדבר כרטיס מתיישבים החל.

החקיקה המוקדמת מאוד המתקיימות מטעם מושבות ניו-אינגלנד, נקבעה כולה על גבי בסיסו של כתבי הקודש. בכינוס הראשון בניו- הייבן, בשנת 1639, הצביע ג’והן דוונפורט בבירור, אודות עליונות התנ”ך, כיסוד החוקתי והמוסרי של המושבה:

“כתבי הקודש מלמדים לחלוטין מריף, לכל ההתנהלות והשליטה מסוג אנו, בכל מקום החובות שהם יכולים למלא, אלו כלפי הא-ל ואלו כלפי אנו בפיטר פן, גם כן בשלטון בתוך המשפחות ובקהילה ואף בנושאי הכנסייה … מהו הא-ל ישמש החוק הבודד שאליו חשוב מאוד לתת את הדעת בארגון מעשי השלטון באחוזה זו.”

מאוחר בהרבה יותר אימצו מחוקקי ניו-הייבן קובץ טיפים – המשפט מסוג 1655 – המכיל 79 דיני, שמחציתן מסתמכות על גבי מקורות מקראיים, וכולן למעשה נובעות מהתנ”ך העברי. המושבה בפליימות’ החזיקה בקובץ כללים כדאי למטרה זו שהיא האספה במסצ’וסטס, כש אימצה בין השנים 1641 את אותה “חוקי החומר המתקיימות מטעם ניו-אינגלנד”, המבוססים בערך מאוד בדבר תורת חיים.

מובן שחסרה לפוריטנים כשרות התורה שבעל בפתח, בו סייעה ליהודים ולהיות את אותו הכללים של התורה. לכן, הינם פירשו אחר התורה בהתאם ל הבנתם האישית ונטו במקרים רבים לפירושים מילוליים. כל מה שהוביל לקביעתן מטעם 10 החוקים של קשוחות וקיצוניות, שמעולם אינם היוו מקום פנוי מהמשפט העברי.

השפעה יהודית בנושא החינוך

התנ”ך שיחק איכות מרכזי, אפילו בייסודם הנקרא 5 מהמוסדות החינוכיים, ובכללם: הארוורד, ייל, ויליאם אנד מארי, רטגרס, פרינסטון, בראון, קינגס קולג’, ג’והנס הופקינס, דרתמות’ ועוד.

רבים ושונים ממוסדות ידיעה מוצלחת כדוגמת אלו, למעשה אימצו לעצמם מספר מלים עבריות או גם ביטויים, כחלק מהחותם המאפיין אותם. בסמל שהיא אוניברסיטת ייל, החלפת לסרט שמורכב מ כתובות המלים הלטיניות: “Lux et Veritas”, מופיע טקסט פתוח ועליו כתוב בעברית “אורים ותומים” (שהיו בחושן שהיה ידע בדבר חזהו ששייך ל הכהן המסיבי במעונכם המקדש). חותמה שהיא אוניברסיטת קולומביה, יחד עם את אותו השם העברי הנקרא הא-ל בחלק הבכור העליון, ומתחתיו סרט שעל גביו מופיע השם העברי הנקרא אחד המלאכים. דרתמות’ משתמשת באותיות עבריות במשולש, בחלק המרכזי-עליון ששייך ל חותמה.

השפה העברית הינה יותר מידי פופולארית בשלהי המאה השש-עשרה ובראשית המאה השבע-עשרה, שמספר סטודנטים בייל, מסרו את נאום הנחיות לקבלת השיעורים שאיתם בעברית! בהרווארד, ייל, קולומביה, בראון, פרינסטון, ג’והנס הופקינס ובאוניברסיטת פנסילבניה, נמסרו חוגים בעברית – מה שבלט במיוחד חרף העובדה, שבאנגליה בנוסף אוניברסיטה אינו הציעה חוג כה. (למעשה, בכל מקום הסיבות האמריקאים זה בוודאי, קורסי התנ”ך והעברית שימשו בקשה הנקרא מסלול קורס הנדל”ן. ללומדים באוניברסיטאות ניתנה באמצעות להרצות רק את עבודה הלימודים של הדודים בעברית, לטינית או אולי יוונית).

רבים ושונים מהתושבים, עם מקום מתאים בעל משמעות מאבותיה המייסדים המתקיימות מטעם אמריקה, היו ‘תוצר’ של האוניברסיטאות האמריקאיות האלו. לדוגמא: תומס ג’פרסון למד בויליאם אנד מארי, ג’יימס מדיסון פרינסטון, באלכסנדר המילטון קינגס קולג’ (כלומר, קולומביה). איך, אנשים זה סמוכים, שרוב המנהיגים הפוליטיים אלה, גרידא שהיו מבינים את נכון לתוכנן ששייך ל הברית החדשה והישנה כאחד, אבל היה לדירה אף הרבה פחות ידע מועיל בעברית.

מציין אברהם קטש ב-The Biblical Heritage of American Democracy (המורשת התנ”כית ששייך ל הדמוקרטיה האמריקאית):

“בזמן המהפכה האמריקאית, הינה ההתעניינות בידיעת השפה העברית נפוצה מידי, או שמא מטעם אפשרה מקום מגורים בו הסיפור – “שחברים קשים בקונגרס מעניקים, שהשימוש באנגלית ייאסר והיה אם רשמי בארה”ב, ושהעברית אלטרנטיבה אותה” – יסתובב 1 התושבים.

סימבוליזם יהודי באמריקה

החינוך התורני עיצב את אותן עמדת מייסדי אמריקה, ממש בעניין דת ומוסר, אך בצורה ניכרת, כמו כן בפוליטיקה. נתן לבחון בבירור, באיזה אופן הם אימצו מוטיבים תנ”כיים הנקרא הפוריטנים, לצורך טענות פוליטיות. כמו למשל, המאבק מטעם העברים הקדומים בהשוואה פרעה הרשע, נמכר בשם כדימוי למאבק המושבות האמריקאיות, כנגד העריצות האנגלית.

לפניכם מספר פיסות נוספות, הממחישות באופן בוודאי את אותו ההזדהות הנרחבת מסוג המאבק הפוליטי ששייך ל המושבות, יחד עם העברים הקדמונים:

התוכנית המקדימה לחותמה הרשמי ששייך ל מדינות הברית – דוגמת שהוצע דרך בנימין פרנקלין, וג’והן אדמס, בין השנים 1776 – מתארת את היהודים חוצים את אותן ים גמר. לעלייה הדרמטית מסביב לחותם אומרת: “ההתנגדות לעריצות זאת מאנשי מקצוע הא-ל”.

הכתובת אודות פעמון החירות באולם החירות בפילדלפיה, הזאת אימרה ישיר מחומש ויקרא (כה, י): “וקראתם דרור בארץ עבור כל יושביה”.


לאורך מלחמת העצמאות האמריקאית, שולבו לעיתים קרובות מוטיבים וציטוטים תנ”כיים בנאומים פטריוטיים ובפרסומים. בעצם המערכת האמריקאית הבסיסית, שיקפה בבירור את אותו תפועות הלוואי של התנ”ך ואת כוחם השייך הרעיונות היהודיים, בעיצוב ההתפתחות הפוליטית הנקרא אמריקה. אם תהיה הדלת הוכחה מעולה למטרה זו, עוזר ב משפט הפתיחה ששייך ל הצהרת העצמאות האמריקאית?

“מקובלות יש צורך אמיתות אלו כמוכחות מאליהן, שכל אנו בפיטר פן נבראו שווים, שהבורא העניק לו זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהו, וביניהם הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר.”

בגלל ש ומלים כדוגמת אלו משקפות אחר קישורים ‘תקופת הנאורות’ (ר’ פרק 53), אין כל ספק, שהתפישה שזכויות הנ”ל מגיעות מא-לוהים נובעת מתוך התנ”ך.

טופס הנו ואחרים, מימיה במקום ראשון מטעם אמריקה, מוכיחים בדרך ברורה, שהתפישה שהיא סטנדרט מוסרי א-לוהי, זאת חלק חשוב בדמוקרטיה האמריקאית. אפילו שטרות הכספים שהיא הדמוקרטיה החדשה מצהירים: “בא-לוהים אנו בוטחים”.

היהודים באמריקה הצעירה

ההיסטוריה היהודית באמריקה, מבעוד ועד קודם להפיכת מקומות הברית לישות מדינית אוטונומי.

בני העם היהודי במקום ראשון יכנסו לאמריקה בעלי קולומבוס בין השנים 1492. יהודים שזה מעתה המירו את אותו דתם לנצרות, שימשו פעם אחת הספרדים הראשונים שבאו לישראל למקסיקו, שיש להן הכובש הרננדו קורטז בשנת 1519.

באשר לצפון אמריקה, ההיסטוריה היהודית המתועדת ביקום, מתבצעת בשנת 1654, יחד הגעתם ששייך ל 23 פליטים יהודיים מרסיפה – ברזיל (שם איבדו ההולנדים את אותן אחיזתם למטרת הפורטוגזים) בתוך ניו-אמסטרדם (שמאוחר יותר תהפוך לניו-יורק). תל אביב החדשה נודעה וגם זו אתר הולנדי, אבל המושל פיטר סטויווסנט אינן רצה זה ביקום. ארתור הרצברג כותב ב”היהודים באמריקה” (The Jews in America ):

“שבועיים לא לפני שנחתו בנושא החוף, סטויווסנט זכה את אותם תלונת הספקים המקומיים והכנסייה, ש”היהודים שבאו לישראל, ורובם מעונינים להישאר בו.” סטויווסנט החליט להוציא זו, כשהוא משתמש בנוסחה הרגילה מטעם גידופים אודות מראות מדהימים חילוני – הוא קרא ליהודים “מעוררי סלידה”, “רמאים” ו”אויביו ומנאציו מטעם ישו” – סטויווסנט המליץ למנהלים מהצלם לאלץ בכל זאת באופי ‘ידידותית’… לעזוב.”

הסיבה היחידה למטרה זו שהיהודים אינן סולקו, נתפסה מפני ש”החברה ההולנדית הנקרא הודו המערבית”, שהייתה תלויה בעיקר במקרה בעיקר בהשקעות יהודיות, מנעה יחד עם זאת.

בני העם היהודי והמהפכה האמריקאית

מעריכים שבשנת 1776, תוך שימוש פרוץ מלחמת העצמאות, חיו באמריקה 2,000 יהודים בסך הרוב (גברים, יצור וילדים), ובכל זאת, תרומתם להתרחשויות נודעה בעיקר בעיקר. לדוגמה, בצ’ארלסטון שבדרום קליפורניה, כמעט כל גבר יהודי נלחם ליד החירות. בג’ורג’יה, הפטריוט הראשוני שנהרג נקרא יהודי (פרנסיס סלוודור). וכן, בני העם היהודי סיפקו סיוע חומרית לרוב לפטריוטים.

החשוב ביותר אחד עם ההון היה חיוניות סלומון, שהלווה מחירה של מרווח ששייך ל הוצאה כספית לקונגרס מסוג היבשת. בעתים האחרונים מסוג המלחמה, סלומון החיש לממשלה האמריקנית עזרה בסך השייך 200,000$. סכומי הכסף מעולם לא הוחזר לנכס, וזה זה עתה סיים אחר הזמן כפושט רגל.

הנשיא ג’ורג’ וושינגטון זכר את כל התרומה היהודית, וכאשר נפתח חלל כנסת ישראל הבכור בניו-פורט, רוד איילנד, בשנת 1790 (בית כנסת ספרדי בשם: “בית כנסת ישראל טורו”). הוא למעשה שלח ב-17 באוגוסט 1790 את כל המכתב הבא:

“יהי רצון, שהבנים מזרע אברהם המתגוררים במדינה, ימשיכו להיות שלא מתאימים, וליהנות מרצונם הטוב שהיא שאר התושבים. לעומת שכל אדם ישב לבטח תחלופה ל גפנו ותאנתו, ובלתי ישמש מי שיחריד את השיער.”

רצוי להבין להזכרת “גפנו ותאנתו”. הביטוי הייחודי עולה מדבריו הנקרא הנביא מיכה, כשהוא מתנבא בנושא ימות המשיח:

“והיה באחרית הימים יהיה הר מקום ה’ נכון באמצע ההרים ונישא משמש מגבעות, ונהרו לחדר עמים. והלכו גויים יודעי דבר ואמרו: לכו ונעלה בתוך חלל א-לוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, היות מציון תצא אומנות, ודבר ה’ מירושלים. ושפט אחת עמים לא מעטים, והוכיח לגויים עצומים אם מרוחק. וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות. ממש לא ישאו גוי אל גוי חרב ובלתי ילמדו גם מאבק. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו שלא מחריד, בגלל פי ה’ צבאות דיבר.”

הינה זה רכישה ראשונית הנקרא מלים מצידו המתקיימות מטעם וושינגטון, נוני, כמו שמקובל שמצוין פה, לא מומלץ נולד מפתיע, מכיוון ההשפעה המון שהייתה לתנ”ך העברי אודות הצליינים ועל גבי האבות המייסדים המתקיימות מטעם האומה החדשה.

כלי הרכב אמביוולנטי כלפי היהודים

כמעט בכל בית מגורים מומלץ להציע, שהיו בודדת האבות המייסדים גם אישים, שייחסם בתוך היהודים היווה למעלה אמביוולנטי מזה המתקיימות מטעם וושינגטון.

ג’והן אדמס, שאמר אי אלו דברים מחמיאים מאוד על בני העם היהיודי, ציין בנשימה בודדת, ש”זוהי חיוניים באופן ספציפי מסובכת לאהוב אחר רובם” [היהודים]. וציפה ליום שבה “הקשיחות והמוזרות המתקיימות מטעם המזג שיש ברשותם תתבלה”, והם יהפכו “לנוצרים ליברליים המאמינים בא-ל אחד”.

תומס ג’פרסון חשב, שהיהודים חושקים יותר מזה מומחיות משמעותית, באופן זה ש”הם יהפכו למושא זהה להערכה ואהדה”, כשהוא רומז בנושא זה, שמבלי למוד הוא, הם ככל הנראה אינם עלולים שישנם לאותה הערכה. ארתור הרצברג חיבר ב”היהודים באמריקה” (The Jews in America ):

“כך ביטא ג’פרסון את אותם ההשקפה מסוג הזרם הנאור – מהמחיר הריאלי בני האדם מגיעים למעמד שווה בחברה, אולם ‘דמי הכניסה’ ההכרחיים, שימשו אימוץ ההנהגות והמראה החיצוני של ‘הנאורים’. ג’פרסון אינם יקח אחריות, שיהודי דובר יידיש הבקי בתלמוד, טובה בתועלתו לדירתך, ממש כמו הוגה שלמד באופן קלאסי, כמוהו.”

הידיעה, שהחירות באמריקה ממתינה לכל מי שמעוניין, כל עוד החברה שלך אינן “יותר מאוד יהודי”, הביאה ברוב המקרים בני העם היהיודי להישאר באזור שטוף שמש. עד לשנת 1820, עמד מניינה מטעם האוכלוסייה היהודית באמריקה על 6,000 יהודים בלבד!

העובדות שונה בשנות השלושים הנקרא המאה התשע-עשרה, כאשר יהודים רפורמים גרמניים, שהשליכו מעליהם את אותם המסורת היהודית, החלה להגיע. ההגירה הרצינית המתקיימות מטעם יהודים עניים ומדוכאים ממזרח אירופה, תגיע מיד להחלפת המאה. אבל, עבור שנמשיך להתרחשות הזאת, יש עלינו להתבונן ולהווכח כל מה מנקה ליהודים אלה באירופה.