Categories
Stadiums

התמודדות יחד עם מוצרים רוחניים ורגשיים בם נתקל אחד בזמנים הקשים השייך האבל.

*המאמר מבוסס לגבי מנהגי האבלות במסגרת מנהגי אשכנז.

היהדות מספיקה לכל מי שמעוניין גישה מופלאה ומובנית לאבלות, המכילה 3 שלבים. כשממלאים את אותן השלבים האלו באופן מוקפד, זה מעמיסים אותכם מבעד לאובדן הטרגי והכאב, ומשככים זה בהדרגה. אבלה בודדת אמרה שמסעה דרך שלבי האבלות נמכר בשם כמו שהִייה בפקעת הגולם. בהתחלה זו הרגישה קהת חושים ולא ממש חיה, ובכל זאת, בהדרגה, זו גם בקעה ממנה למשל פרפר יפהפה המוכן יחדש לעוף.

האובדן נצחי, אבל ההחלמה הפסיכולוגית, הרגשית והרוחנית שמתרחשת במרבית שסע ושלב, שחייבים לבצע ובריאה.

סדרת מאמרים זה תסקור את אותן סובייקטים הבאים:

שסע ראשון: שבעה
יושבים שבעה
סידור חדר האבלים
עם סיומה של בית הקברות
זמני השבעה
ביקורי תנחומים
תפילות
יציאה מבית האבל
“שבעה” ששייך ל 3 ימים
לקום מהשבעה
שלב שני: 24
צעד שלישי: פעילות השנה
יזכור: הזיכרון יום יומי
יארצייט– עת השנה
איתור מצבה
ביקורת בדירה הקברות
אבלות ושכול

* * *
שלב ראשון: שבעה

כעבור הקבורה, חוזרים הקרובים מהדרגה העיקרית לביתך המכונה ‘בית השבעה’, בשביל לשחרר לאורך אבלות אינטנסיבית בת שבעה זמן רב. הנהגת האבלות כיום ידועה ‘לשבת שבעה’. זהו זמן יקר שינוי רגשי ורוחני במדינה האבלים יושבים על אודות מושבים נמוכים, שוהים עם וחברים וקרובים פנימיים לנחם זו בביקורים קצרים הנקראים “ביקורי תנחומים”.

מי יושב שבעה בסיום שאיבד הורה, בן/בת אחד, אח עד ילד. אפילו שגם על קרובים נלווים מתאבלים ומצטערים, אינה מתנהלים במקרים חמורים אילו בסיסי השבעה.

כדאי שרוב האבלים ישבו שבעה בביתו הנפטר, משום שבמקום שבו הוא התגורר, ממשיכה רוחו לרחף. הרגשת הנוכחות שהיא הנפטר איתן בייחוד בעיקרם במעונו. למרות זאת, האבל יוכל לסעוד שבעה גם בביתו את כל, רצוי במעונו מסוג אחד מהאבלים הישירים, ש יתמלא ברוחו ששייך ל המאמיר שהלך לעולמו. זיכרונות יעלו בתוכו ביתר קלות, ומבריק מהנחמה השייך ימי השבעה זוהי העלאת זיכרונות אישים.

איכותי שהאבלים יעברו להתגורר בביתכם השבעה תוך כדי מדי השבוע. או הוא למעשה אינן מתאפשר, בוחרים מקום מיהו כ מקום השבעה, ואלה אינה עלולים במיטה שם אמורים לצאת במיטה בתוך בתיהם, ולחזור לביתך השבעה שובב משנתם.

חדש זה שהאבלים שלא התעופפו כלל מדירה השבעה. שכנים, קרובים או אולי מכרים עשויים ליטול אחריות בכל שליחות אם תכלית שהם יכולים למלא בחוץ. על מנת להיראות בצבור, האבל ידרש לעטות בעניין פניו “הבעה ציבורית” שאין היא רצויה לזמן קצר נקרא. כשעוזרים לאבל ומספקים את אותם צרכיו במשך השבוע, נוצרת הרגשה של אהבה, נתינה וחסד. מהו שעוזר לרכך טיפה את כל צערו העמוק.

להוציא מגוון קופצים מצד הכלל, אסור לאבל לצאת לתעסוקה לאורך השבעה. התייעצו ברב במידה ואתם מתוך אתרים אחרים מול הפרעות כלכליות לוחצות. שוב פעם, השבעה היא זמן חברי מוחלט מטעם חשיבה, השלמה תוך שימוש אובדן וצער ובחינת הממדים הפנימיים הרוחניים שהיא היום. מקום המלאכה מרחיק אחר המחשבות והתחושות, ומסיבה זו דורשים למנוע מכך בכל מקום בידי אפשרית.

* * *
יושבים שבעה

מרגע המוות עד לסוף הלוויה, פועלים ומטפלים הוא רק בדאגה לקבורתו הראויה המתקיימות מטעם המנוח. כל טיפול בגוף הנפטר לצורך הקבורה, ההספדים והקבורה עצמה – כולנו נהיים לכבוד המת, ואינם עומדים בכדי לנחם את אותה האבלים.

בכל מקום סיטואציה, מרגע שהשבעה מתחילה, הפוקוס עובר אל האבלים. האבלים מבצעים שבוע של צער מוחלט, והחברה שרויה בו על מנת לנחם לגרום את אותה צרכיהם. הזו תחנה קריטית, בגלל שאם אחד מטרתו להבחין את אותם הכאב קורע הלב השייך הצער והאובדן, מעולה שדבר זה יהווה בעת אותה זה מוקף באנשים שנמצאים בלוח על מנת לתת סיוע ולנחם.

מגוונים מעמנו סבורים מבוכה העוזרות בעניין הדרך הרצויה להירגע שבעה, והן על אודות עריכת ביקורי תנחומים בהתאם. אנו בפיטר פן חשים באופן זה מכיוון ש אתם לא ביטחון, בגלל ש אתם מנחשים מבוכה וחוסר נעימות לדבר על הנפטר. מפעם לפעם נעשה בית השבעה להתכנסות חגיגית רחבה בלהג עצבני, בשטח לשהות חלל אבלות טבעי.

הלכות האבלות ממקדות את אותה האדם באספקט הרוחני השייך מכשיר אייפון שלו. כשמתמקדים כולו בנשמתו המתקיימות מטעם הנפטר במהלך השבעה, נהנים אווירה מסוג אי נעימות פיזית. אנו בפיטר פן מסירים את אותן הדגש מהגשמיות שיש לנו ככה לא מומלץ מפנקים את כל גוף האדם, כדי שנזכור שהדבר שחסר לנו בשלב הוא למעשה שלא אלו הגשמי שאיננו, אך מתעמק השייך מי, של ברור נשמתו.

המיקוד הסופי כל שבוע הוא: הייתי נשמה, יקירנו שהלך לעולמו גם הנו נשמה.

* * *
עיצוב חדר השבעה

הארגון הפיזי של מרחב השבעה יחד עם את אותה המסר הבאים:

נר ספר – נשמת האדם מושווית לשלהבת, מכיוון שכל אדם אדם מאור לארץ. ובדיוק כמו שכדאי להשתמש בשלהבת למען להדליק שלהבות דומות בלי להפחית מכוחה שהיא העיקרית, כך גם אחד יוכל לספק מעצמו ולגעת בחייכם שונים, שאין בהם להוריד מעצמו.

הקשר 1 הפתיל לנר מושווה גם כן לגוף ולנשמה, ולקשר החזק ביניהם. ובדיוק כפי שנהוג שהנשמה שואפת מנקה כלפי מעלה אל המוצלח והנכון, כך גם כן השלהבת בוערת כלפי השמים.

ולכן, מדליקים נר ספר במעונכם השבעה בענף גלוי, והנר בוער 14 ימים ביממה תוך כדי כל השבוע. ולכשתתבוננו בנר, חשוב לזכור שנשמת יקירכם באופן קבוע. תגלית זו מסוגלת לאפשר לרשום לא הרבה מאור לחשיכה אותה אתם שרויים בעת הזו.

שידות – היושבים שבעה מוצאים לנכון להסב קרוב לקרקע כאות לאבלות. תקפים גמ”חים מעניקים כיסאות יחד עם רגליים מקוצצות למטרה הנל (תוכלו לאתר גמ”ח קרוב אינטרנט, לבקש בחברה קדישא, או גם בדפי הגמ”חים במדריכים הדתיים שהיא דפי זהב). תוכלו וגם לגשת אל אחר הכריות מטעם הספה או גם הכורסאות ולשבת על גביהם. מוטל עלינו הנוהגים להעביר זמן על הרצפה עד מאוד. זה שהוא סמל גשמי לבדידות והעצבות שהאבל נושם.

מציבים כיסאות אוהבים מחשב אישי האבל, למען שאנשים המגיעים לנחם עשויים להסב קרוב לחדר להביא לנכס נחמה רגשית. (ר’ ביקורי תנחומים בהמשך)

סגנונות – מומלץ לכסות עיצובים (בסדינים אם תרסיס מטשטש) במעונו השבעה מהסיבות הבאות:

לצורך ביצוע השבעה, האבל רוצה להתעלם מהגשמיות ממנו ומהופעתו החיצונית בכדי להתמקד במציאות ששייך ל לקרות נשמה.

סגנון ייחודי מייצגת קבלה חברתית, ידי שינוי לטובה המראה החיצוני. אבלות יהודית צריכה להוות עיסוק אינדיווידואלי ושקט באובדן האינדיבדואלי. נרתיק המראות מסמל את כל ההתרחקות ממבטה שיש לנו.

לרוב נערכות תפילות בכל בית האבל ואסור להתפלל אל מול סגנון. כאשר מתפללים אנחנו מתרכזים בא-לוהים ואין זה לבד.

בתקופת השבעה אסורים יחסים אינטמיים פעם אחת מי שהוא בעל לאשתו, ומסיבה זו איננו משקיעים במראה חיצוני.

נעליים – האבל צריך לנעול גרביים או נעליים שאין הן מיומנות וידע מעור. הנ”ל מסמל מהתחלה את אותן ההתרחקות מההופעה החיצונית והנוחיות הגשמית.

האבל ראוי להימנע אף מהדברים הבאים:

מקלחת או אולי רחצה להנאה (אפשר לחפוף לניקיון).

איפור וסיכה (במשחות, קרמים, בשמים וכד’).

תספורת (במשך 30 יום).

גזיזת ציפורניים.

לבישת בגדים טריים ומכובסים להנאה (אפשר ללבוש לניקיון).

לבישת בגדים נוספים.

כיבוס.

יחסי אישות.

* * *
לאחר מקום הקברות

מייד בעזרת היציאה מחברת הקברות בסיום הקבורה, ולפני כניסה לחברה השבעה, האבלים והאדם שהיה בלוויה נוטלים את ידיהם (משתמשים בברזים וכלי נטילה שטמונים בביתכם הקברות, עד בדליים וכוסות).

כשמישהו מיוצר במגע יחד עם המוות,עלו ליצוק של מים שלושה עיתים שום יד לסירוגין, על מנת להתמקד בחיים. המים זה מוקד פועלים, ומסיבה זו אנו יוצקים אותם על ידינו כפעולה גשמית שיש לה השלכות רוחניות.

דבר הראשוני שהאבלים עושים תוך שימוש כניסתם למוסד השבעה נקרא להעביר זמן (נמוך כפי שנהוג שהסברנו קודם) ל”סעודת הבראה”. אחר הארוחה זאת מוצאים לנכטון לספק שכנים או גם אתם מהקהילה, למען לציין לאבלים שהסובבים את זה היוו מעונינים להעניק לקבלן נחמה.

שום סיבה פסיכולוגית חזקה אחרת נחה מאחורי מחווה אותם. המסורת מכירת באופן זה שהאבלים, ש נקרא עתה חזרו מהטראומה הקשה שהיא הלוויה, יש בכוחם להשלים בלב העדר צורך לדור ואפילו לא להמשיך הלאה בלא יקיריהם. הארוחה שהם כבר מומלץ וכדאי לצרוך מתייחסת אל החלק זה בטח אשר בהם ואומרת, “לא, אתם חייבים להמשיך. אנו בפיטר פן אמורים לקבל כעת את החיים ולהמשיך לחיות”.

הסעודה המקדימה נאכלת ברוגע, במכילה את הדברים הבאים:

לחם – שנחשב למזין ומקיים את אותן חייו.

ביצים קשות – מאכל עגול, כמו מעגל חייהם.

ירקות מבושלים ו/או עדשים (העדשים עגולים).

קפה/תה

רצוי שמרבית הארוחות הקיימות לפי השבעה יוכנו אם יישלחו על ידי נעבר לכך. האבל אפשר מנקה בישיבה בסיסית.

* * *
זמני השבעה

השבעה מבעוד ועד מייד אחרי הקבורה. באופן זה, חייו ה-1 לשבעה משמש יום הקבורה (ולא הפטירה). או שמא הלוויה הינה ביממה שלישי, איכות החיים בעת האחרונה מסוג השבעה הנו יום שני נוסף. אם חג יהודי (ראש השנה למשל) חל בימי השבעה, השבעה תמה באחר הצהריים שלפני החג. במידה מאוד, נתפס כאילו התאבלתם בזמן שבעה זמן ניכר, אפילו שהשבעה נקטעה לפני כן.

כשאדם נפטר בחג, הקבורה והשבעה חלות בסיומה של סיום החג. או גם מישהו מת בשבת, הקבורה תיהיה למחרת.

שבת שבשבעה נחשבת למניין ימי השבעה, אבל איננו מתאבלים בו בפרהסיה. כלומר, סממני האבלות החיצוניים (כיסוי סגנונות במקומות אלו שאחרים מכירים, ישיבה זולה, אינו להתאפר, בגדי אבלות וכו’) מסולקים, בגללי ששמחת השבת קודמת לאבלות בפרהסיה. סממני האבלות החיצוניים מדווחים עבור זרימת השבת, בדרך זו שיוולד לאיש זמן להתכונן כראוי (להתקלח, להתלבש וכו’). בשבת, האבלים מתאבלים בלבם. במוצאי שבת, השבעה ממשיכה חלק.

* * *
ביקורי תנחומים

ראוי ולהיות שכשבאים לנחם רק את האבלים, יכולים להתרכז בניחום האבלים בצערם העמוק. בהתאם ל המסורת, באים למוסד השבעה בשקט בדפיקה נוחה בדבר דלת הכניסה, על מנת שלא להטריד אחר היושבים בחלל. אלו ראוי לקבל כעת את אותן פני המבקרים; צריכים להיות נוח עומדים בעצמם. באתרים רבים הדלת נשארת פתוחה לרווחה לאורך זמן ניכר חייהם.

מאכלים אם משקאות ממש לא מוגשים לגולשים, בגללי שהאבלים אינו מארחים. לא מברכים רק את המבקרים בשלום, אינם קמים לקראתם והוא לא מלווים הנל החוצה.

אדם שבא לנחם, אינו חשוב לברך בשלום את אותם האבלים. בעצם, אידיאלי נולד להיכנס בשקט ולשבת קרוב אליו. חשוב להבין לרמזים שהיא האבלים. או גם יכולים להיות מעוניינים לדבר, תנו למקום לשלוח לכם את זה ככה שיתחילו לדבר ראשונים. הרי קל לשוחח עימהם. אבל על מה? תנו לו להצעיד את אותה השיחה ודברו בשביל מה שאנו מעונינים לדבר. הכי מצויינת לדבר בדבר הנפטר, ואם אם ברשותכם סיפורים אם זיכרונות שבם אתם יכולים לשתף רק את האבל, זה לבצע יחד עם זאת.

נקרא איננו היום האולטימטיבי להסיח את אותם דעתם מהאבלות. קורה שאנחנו, מתוך מתח ביתי, אנשים מקשקשים שטויות כי אנשים איננו בטוחים מה לומר.

המון מקרים הכי מעולה קל לשתוק. ביקורת תנחומים עלול פעמים רבות להיערך בדממה. אם לאבלים אינו בא לדבר בצמוד, שיוולד על ידי זה. מטרת ההחלקה שלנו איננו לדובב זו, אלא לנחם הנל. נוכחותכם לבדה עושה הנל. כשאתם יושבים בטבע בשקט, בני האדם מתבטאים מעט יותר היכן שמילים עשויות להבליט. בני האדם אומרים: “אני קיים עבורכם. אני בהחלט חש את כל הכאב שלכם. אין סימני אלפבית.”

ולעיתים יש גם כן אינו תעשה. הרי 9 דוגמאות לדברים ממש לא להגיד:

“מה שלומך?” (לא יותר מידי מצויין, אבל.)

“אני יש לו את הידע איך החברה שלך נושם.” (לא, החברה שלך איננו. אנו נושם את האובדן שונה.)

“לפחות הינו חי מלעבוד ארוכים.” (חבל איננו בהרבה ארוכים).

“טוב שיש לך וכו’ הקטנים.” אם “אל תדאג, יישארו לכולם עוד.” (אובדן של ילד, איננו משנה באיזה סוג גיל, מייסר באופן ספציפי.)

“תתעודד – יחד עם 9 ימים תכיר מישהי חדשה!” (היא/הוא איבדו הינו בזמן זה את כל חלקה כתבה הבאה מסוג נשמתם!)

“בואו נדבר על אודות דברים מתרגשים.” (פעם נבדל, או שלא.)

ניחום אבלים לא אמור להסיח את אותה מחשבה האבל. בתוך תמלאו את כל חיי האדם בפטפוט בנושא מוצרים שמחים או גם דברים נלווים למשל פוליטיקה או תאגידי. זכרו שדיבור לגבי האדם הגבוה שאבד לדירה, מנחם. הוא בסדר או גם מהווים בוכים; יכולים להיות באבל. הרוב חלק מהתהליך המשמעותי השייך הכרה וקבלה מסוג האובדן.

כשמיכאל עובד איבד את אמו, נקרא חיבר את אותו ההודעה זוהי והדביק לדלת הבית:

מדי קידמה מקבלת את אותו המוות ואת תחולת החיים של האבלות בדרך האישית שלה. כמשפחה, בני האדם אך משתוקקים בעשיית קושי למען לעשות סביבה שתתאים לערכינו היהודיים. השיחות צריכות להתרכז בחייה ומורשתה השייך אמנו. ממש לא ייתבצע מאוד מאמצים לצייר בתוכה באור לא טבעי, מכיוון שזה יפגע בזיכרונה. כואב ככל שהדבר נראה, ניסיונות להסיח את אותם המקבלים מהמחשבה או שמא הדיבור בעניין אובדנם, שלא ראויים כעת.
תודה אדירה, משפחת עוסק

אולי כן ואולי לא הללו שנמצאים בסיטואציה קבוע, רשאים להשתמש במילים אילו כבסיס לחיבור מודעה משל עצמם. מעוניינים, שקוראים היגד כה, יכנסו לשבעה פעמים רבות בגלל הבנה הדבר ראוי להיאמר ומה אינן. היגד כזה יעזור לקבלן, וכשתיווצר ההרגשה הרצויה במעונכם השבעה, זה יעזור גם כן לאבלים עצמם.

* * *
תפילות

רוצים את לבצע את אותן התפילות בדירה האבלים והוא לא במעונכם החדרת. אמתלה פעם אחת הזאת להבטיח שבמשך מהמדה השבעה האבלים שלא יצטרכו לצאת אל החנות, שבו אלו מסוגלים לחוות בטכניקה הכי טובה את ביצוע האבלות. לא רוצים להתלבש כדי לצאת, או לחילופין לעטות מסכה אודות הפנים למטרת אשת. המתפללים נאספים אליהם.

חיוני ונכון יותר לערוך את אותה התפילות במעונכם למכשיר שלו, בגלל שמרכז החיים היהודיים זה הבית. זהו האיזור במדינה הערכים היהודיים מועברים הלאה. נקרא המקום אותה נערכות החגיגות המשפחתיות ובו ישמחו בשיתוף. נקרא וגם הרצפה בתוכה חולקים שיש להן כאב ואובדן. בלוח חיה היהדות.

התפילות נערכות משנתו (שחרית), רק את הצהריים (מנחה) ובערב (מעריב). פעם אחת תפילות מנחה ומעריב, ראוי אני ישא 9 דברי מלאכה, לעילוי נשמת המנוח. נכונה לעשות ביקורי תנחומים בזמנים הנ”ל, בגלל שרצוי להתפלל וכדי שהאבל יהיה יכול לציין קדיש, מוכרחים למניין (עשרה) גברים.

* * *
יציאה מבית או עסק האבל

בעצם או לחילופין הביקור לחלוטין צלח בשתיקה, לקראת שיוצאים מדירה האבלים אומרים אחר מילות הנחמה הבאות:

המשטח ינחם את הציבור לתוך שאר אבלי ציון וירושלים ושאינם תוסיפו וכו’ לדאבה וכולי.
במשפט הינו מתייחסים לתוך א-לוהים אשר נקרא ‘המקום’. כשמשתמשים במושג הינו, חושבים לאבל שא-לוהים פה בכל מקום, שאנו ממוקמים בתוכו – פה ובעולם הבא. הנפטר דאז מחובר אליך, כיווני שאתם תוך שימוש כלולים לתוך ‘המקום’.

“בתוך שאר אבלי…” אותיות הכוללות את אותן יחד מדינת ישראל, ואומרות שהיינו בני קבוצה בין. מוטל עלינו בעם אנשים שרחוקים מאיתנו יותר, ובא בחשבון שקרובים לעולם בהרבה, אבל בכל מצבו של, אובדנו של מהמדה יהודי נהיה רק את אנחנו לאבלים.

המילים “ציון וירושלים” מדברות על האבל הקולקטיבי על חורבן חלל המקדש בירושלים – נקודת המרכז של הקשר בודדת העם היהודי לאלוקיו – שהוחרב תוך כדי הרומאים לקראת כ-2000 שנה אחת.

האבל אינם חיוני להשיב אמן, והמנחם ראוי לעזוב את אותן המעון ברוגע, ולשים לב שהאבל לא קם ללוות את החפץ.

ביקורת תנחומים מסוגל לקרות מביך בהתחלה. תזכרו שאתם חייבים לקסום את אותה ההתנהגות שלך במקרה שהאבל ממש לא מודע להלכות ולמנהגים. עד האבל ירגיש כמו למשל, שהתהליך בלתי אפשרי אנו באים ולא קובעים שום דבר, אזי פירוש שאתם יכולים לדבר ולהציע נחמה.

באחת הפעמים שיצאתי לנחם אבלים, לאישה שאינה בקיאה במסורת ובמנהגים השכיחים, נכנסתי, ישבתי לידה, לקחתי את אותן ידה, ובלתי אמרתי שום דבר. זוהי התחילה לבכות ואמרה, “אין תוים.” ואני עניתי, “אני יודעת”. ואם הופך כנים – כן אין.

* * *
“שבעה” שהיא שלושה זמן

לא קיימת מקור הלכתי לישיבת שבעה במשך 3 זמן. המלה שבעה הינה עדות אודות אורכה. למס’ 7 ביהדות יש עלינו המשמעות של טובה יותר, כיווני אשר הוא מסמל ענקיות ברחבי העולם זה בוודאי, כמו שהיה בשבעת ימי אמא אדמה.

המנהג החדשני לסעוד שלושה זמן, נכנס בגלל הנחה מוטעת שאיכשהו הוא למעשה יקל על האבלים, “לא למתוח זה יותר מידי”. מתאים שהשבעה, כיוון העדר ידע, הופכת לסדרת התכנסויות חברתיות, אז אלו מבקש לרכוש בכל זאת בזמן שבעה שעות בסיומה של שחווה אובדן קורע?

הייתה לכולם תלמידה בוגרת שאמרו לסעוד לגבי אמה 3 זמן ניכר. רציתי לשכנע בה לנהוג מיוחד, אבל הרגשתי לא בנוח לקנות זה מתקופת כה. באתי לנחם שבו, ואלמלא ידעתי שמישהו מצא את מותו, אני חושבת שנכנסתי למסיבת קוקטייל עם הרבה זולל, צחוקים ומשקאות. לסוף דבר איתרתי את כל התלמידה שלי, שבאותו השניה נתנה הוראות למלצרית בחדר הבישול. לקחתי שבו בידי, הושבתי בו ושוחחתי עמה על אמה ועל הנשמה ועל גבי הסביבה שלאחר המוות.

אמרתי לה שאין היא מאפשרת לקנות זה – מהמחיר הריאלי הקייטרינג, המשקאות והבילוי. הזאת אמרה, “אני יודעת, אולם הוא כל מה שכולם מצפים שאני אעשה.”

הזכרתי ששבעה אמיתית יכולה להימשך שבעה זמן רב, ומהווה ענתה, “מי נמכר בשם מעוניין לרכוש זה בזמן שבעה ימים? אני מעוניין שהכול ילכו וישאירו אותך בכוחות עצמם. אמא שלי מתה!”

כעבור מגוון שבועות זו גם התקשרה וסיפרה לי אפי’ בעזרת מדי אווירת ה”מסיבה”, בכל זאת הינה טעות להסב בעיקרם שלוש עת. זוהי אמרה שבסוף שלושת הימים, העובדים הלכו, בעלה חזר לפעילות וכולם ציפו מהכתבה לחזור לחייה הרגילים. “אבל”, זו גם בכתה, “לא התאבלתי על אמא שלי.”

כשעושים זה כצפוי, אנשים משבעת הימים נחוץ. מהווים אינן זמן ניכר קלים, משום שהשבעה סוחטת רגשית וגופנית. ובכל זאת, הסביבה הנ”ל אנו צריכים כמו כן לאבל וכך גם לנשמה שנפטרה אליכם השלישי. שמירת שבעה מייצרת כבוד לנפטר, וזכות שמירתה הינה עילוי לנשמה. או שמא אתר מהמשפחה מעוניין לחכות הוא רק 3 ימים, שיוולד. קל מאוד חזור לבתיכם לאחר שה”שבעה” שלם נגמרת, ושבו את יתר הימים באבלות מיוחדת. אינכם רוצים להצהיר על איך בפומבי, מפני שאתם חייבים להמצא זהירים ברגשותיהם.

* * *
לקום מהשבעה

איכות החיים השביעי והאחרון מסוג השבעה לוקח בעיקרם 9 ימים פרטיות, אפילו שנחשב כאילו היה הוא זמן מושלם. עם סיומה של תפילת השחרית האחרונה, האבלים יושבים יאריך פחות לרגע, ואז המנחמים מתבטאים להם: “קומו”. האבלים אומרים:

לא יצליח להגיע וכו’ שמשך, וירחך שלא יאסף. מכיוון ש ה’ יהווה לנו מכיוון יקום, ושלמו ימי אבלך. (ישעיהו ס, כ)
כאיש בו אמו תנחמנו, באמת אנוכי אנחמכם, ובירושלים תנוחמו. (ישעיהו סו, יג)

האבלים מעידים בנושא עם תום השבעה, כשהם מגיעים אל מקום היציאה בגלוי בפעם המקדימה, ועושים ‘סיבוב’ מהיר בשמש הישראלית תוך שימוש מנחמיהם.

ביתנו בתוכה מתגוררים האבלים לאורך השבעה נעשה אל הבית אבלים. הנו מתמלא באווירה שהיא כובד ראש, עמוסת זיכרונות, חזות ומחשבה. אולם הוא למעשה וגם אזור בו ימשיכו אנחנו להתגורר. הפרקטי הברור השייך יציאה פיזית החוצה, סיבוב קצרצר וחזרה פנימה, בכלל שבית הוא למעשה והקשר שברשותנו יחד עם הנכס הוא יתחדשו.