Categories
Stadiums

עם תום חיי אדם תקינים הנקרא אי־ידיעה גיליתי סוף־סוף הדבר נפטר הסַבָּא־רַבָּא שלי, ארתור אלט

אני בהחלט נושאת עמי אבל סיפור מי אודותיו: שהוא סיכל שוד אלים בבנק אותה עמל, ונורה בזרועו. כיום ועד ל תם ימיו בבנק, היתה אוטו מטעם הבנק אוספת את המקום בשאר אזורי בוקר בביתו ומחזירה את הדבר לביתנו בסופו של דבר חייהם. הוא כל דבר. ותמונה.

תמונה השייך סַבָּא־רַבָּא ארתור אודות כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה מהם ברחבי העולם. הוא למעשה יושב בראש שולחן בכל בית קפה, לבוש חליפה.

התמונה צולמה בימיו בסוף שנות ה- סופר סתם פעילות . מלחמה איימה באופק, יתכן ו תיכף פתח. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה לכל המעוניין שֶׁוִּינָה המתקיימות מטעם שנות ה-1930 היתה כזה הגונה בשנאת יהודים, אפילו בני העם היהיודי עצמם הפנימו רק את התחושות השליליות הנ”ל.

מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם את אותן התמונה

עירית היישוב וינה הודיעה בתקופה האחרונה לגבי בניית “קיר השמות”, אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה מסוג בירת אוסטריה. האנדרטה נתפסה פרי רוחו המתקיימות מטעם עשיית שימוש השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להעלים את הדירה ואת אחותו, עבור ששולחו למחנה השמדה. עם סיומה של השואה השתנ קורט לקנדה, ובמשך 20 שנה אחת עמל על חשבון תפעול האנדרטה האמורה, ש זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.

בהשראת “היכל השמות” ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי את אותן שמותיהם הנקרא יותר מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו דרך הנאצים. באתר שלכם מסוג האנדרטה עליכם מנוע מציאה מהירה, שבו עשויים אזרחים למצוא חברים וקרובי משפחה אבודים.

ועל ידי כך, עם תום מלעבוד סדירים שבהם לא ידעתי איך קרה פעם לנכס, שניות ספורות בשטח האנדרטה מסרו לי את אותה המסר שמשפחתי ייחלה לנכס.

ארתור אלט זה ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ’כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע במדינה צריכה לקום האנדרטה. כשחפשתי את אותם הכתובת במפות מנועי החיפוש מצאתי בו בנין דירות מרווח ובעל רושם. ב-26 באוקטובר, 1941, במהלך אתר הפרחים הנקרא האנדרטה, נשלח סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז’ הנודע לשמצה. שם נספה ב-9 ביולי, 1944.

כליאתו של סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה מקום שראוי מאסטרטגיה שתוכננה זמן, לחסל את כל הקהילה היהודית המשגשגת המתקיימות מטעם וינה, ולבצע ניסוי מקדים לתכנית הנאצים לסלק את אותה בני העם היהיודי כמעט מכל רחבי אירופה.

בשתי באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, יחד עם אדולף היטלר. שיראך התלונן לגבי בדרך זו שנחוץ “מחסור בדיור” בוינה וביקש רשות לסלק את אותו יהודי העיר. היטלר אישר רק את תכניתו תוך אי אלו חודשים.

סופר סת”ם צבאי בתי טקסט וינאיים מקומיים – מכללות יהודי ובית ספר כולל בעלי מועצת תלמידים יהודיים רחבת ידיים – הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח בני העם היהודי. ב-1938 פתחה של אדולף אייכמן בְּוִינָה את “הלשכה החשובה להגירת יהודים”, שהיתה אחראית בנושא גילוי יהודים וגירושם. ממחיר השוק יהודי הורשה לתכנן עמו משא במשקל חמישים ק”ג, וגם כללו אף משאבי מיטה.

לצורך 80 קיימת, בפברואר 1941, גורשו בני העם היהודי במקום ראשון מוינה לתוך עבר מותם הכמעט־ודאי בפולין. קודם כל נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות קטנות. אם מהרה נגמרת הפרוטה מכיסם מטעם היהודים העקורים, והם נאלצו להסתמך על חסידים צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח ה-1 מוינה, יעקב אנגל, תיאר את מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. “לא ידעתי שעיירות אזרחים ישראלם … יש הרבה באירופה. אי אפשר לתאר בכלל רק את האומללות. סופר סתם קרית אתא עניה במידה שאי אפשר להעלות לגבי הדעת…”. הנו הוסיף ותיאר הדבר הנו וחבריו המגורשים מוינה עמדו בפני מוות ברעב.

ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז’. נולד נעשה אחד מ-40,000 בני העם היהודי שנשלחו לחדר בשנים 1941 ו-1942. האלו הצטרפו ל- חנות סופר סתם ‘ – בהרבה יותר משליש מאוכלוסיית אמסטרדם – שהוחזקו בגטו בעזרת גדרות תיל וסיורי תופסים נאצים. למעלה מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו אף הם ללודז’ ונכלאו במדינה. תמו ימי העשייה הנכבדה בבנק; עתה היה סבי המסיבי לאדם כפיה בגטו.

שטחו של גטו לודז’ עמד לגבי כ-2.5 קמ”ר. הדירות היו עתיקים וברובם אינו היתה מכאני אינסטלציה. שמונה או לחילופין עשרה כל אדם גרו בחדר אלו. לא שיש לדירה מספיק צורך, של מים או אולי נסיעות, ואפילו לא נמכר בשם לאן לפַנות פסולת ושפכים.

“תנאי המחיה בגטו היוו איומים”, נאמר בתחום ‘מוזיאון מקומות הברית לזכר השואה’. “ברוב הרובע אינה היו שלא מים זורמים והוא לא מערכת ביוב. עבודת פרך, צפיפות ורעב היוו נספחים דומיננטיים מסוג חייו בתוכו. המון המכריע מסוג דרי הגטו עמל במפעלים גרמניים עבור מנות־אוכל דלות גרידא. יותר מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו בשל ישירה מסוג תנאי המחיה הקשים בגטו”.

הינם איננו מתו גורשו למחנות השמדה. “תחילה דרשו הגרמנים מהיודנראט ליצור רשימות של מגורשים”, נאמר בסקטור, “וכשהגישה הנוכחית כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים באופי המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים – בכללם צאצאים, זקנים וחולים – בתקופת פעולות הגירוש”.

גטו לודז’ יוכרז גטו “לדוגמה”, בתוכה הוכיחו יהודים את אותו “ערכם” תוך כדי יגיע כפיים. בהרבה מ-100 בתי עסק – נעליים, טקסטיל, מהראוי צבא גרמניה, מזרנים ופריטים שונים – מילאו את אותן הגטו.

מרגע שנודע לכל המעוניין שסבא־רבא ארתור שהה בלודז’ מעט יותר משנתיים, הרים ידי לחפש אחרי עליו רעיון נספח באינטרנט. ברשומות גטו לודז’ הנו מופיע כ”וובר” שפירושו אורג. אני בהחלט מדמיינת אודותיו עסק ימים רבות, במפעל אינו מאוורר, עבור מנות־רעב כמשכורת.

מקום מתאים מבין התיעוד המועט שיש בידינו בדבר משך החיים בני העם היהודי בגטו, זה הזמן ממצלמתו מטעם הנריק רוס . רוס הועסק בעזרת המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז’ בצילום דיוקנאות אליהם ניירת דומות. נולד הצליח לפתח פיתוח לשים בסרטי הצילום שסיפקו לנכס הנאצים, בכדי לצלם בחשאי אחר מעשי הזוועה שאיתם. בתחום יד ושם (באנגלית) מסופר: “הוא צילם קיימים בגטו שנאלצו להתקשר יחפים, זמן שדחפו רק את העגלות שהובילו את אותן השפכים לתוך מבחוץ לגטו – חיוניות מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. משמש צילם סצנות ששייך ל אומללות במקביל ל כלא הגטו, לדוגמה אף טקסי הוצאת כספית להורג בתליה. הינו לכד את אותה גירוש יהודי לודז’ אל מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. נקרא תיעד כל אחד כותבים את אותם מילות הפרידה שאליהם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד רחוק ואפילו לא ידוע במסגרת ה”שְׂפֶּרֶה” – שבוע הזוועות בספטמבר 1942 אותה, אחת שאר הדברים, שולחו בתוך מותם מירב צעירים מתחת לגיל 10″.

עדות נוספת אודות המתרחש לתוך הגטו כל ספק לכל מי שמעוניין נאומו הידוע לשמצה השייך חיוניות רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז’, שהיה אחראי על אודות שמירת חוזה בגטו. פעם את אותה רק אחת נאמר למקום, שאם ייענו יהודי הגטו לבקשות הנאצים, הרי שחלקם עלול להינצל. נולד נמכר בשם שקר. רומקובסקי מכשיר אייפון שלו נשלח לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז’, כשהנאצים חיסלו רק את הגטו ב-1944.

בשתי בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט לתכנן פירוט המתקיימות מטעם 2,000 יהודים לגירוש. על גבי הרשימה היה לציין אנשים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 בני העם היהודי הנ”ל, חיי האדם הנקרא שאר יהודי הגטו ינצלו. נוספת תוגש רשימה, ימותו הרבה יותר יהודים.

יומיים את כל על ידי זה נשא רומקובסקי נאום מחריד מול יושבי הגטו: “מכה חמורה פגעה בגטו. אלו משתוקקים מכם לוותר על המובילים של הרהוט שלנו – הקטנים והקשישים. גם אחת אינה תיארתי לעצמי שאאלץ לספק את אותם הקורבן זה בוודאי למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, אני בהחלט חייב להושיט את אותו ידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו לכם אותם! אבות ואמהות: תנו עבורינו את אותן ילדיכם!”, סבא־רבא ארתור היווה בתוכו, מקבל את אולי לדברים האיומים האלו, שומע את אותה הנהי סביבותיו.

בתו מטעם סבי המסיבי שהתה אתו בגטו זמן יקר העובדות, לקראת שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). אני יכולה להבין את כל אבלו. כאשר הודה לאלוקים שאשתו נפטרה לצורך שהספיקה לחזות בסבל הזה? במידה ו העז להבין שבתו תצליח איכשהו לשרוד אחר הגיהנום הזה?

הנרי, בנו מסוג ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע

הייתי תוהה מה נראו החודשים והימים האחרונים מהצלם. הנו היה בן 56 כשגורש ללודז’ ובן 59 במותו – ממחלה, מרעב או אולי מעבודת יתר. לראשונה במערכות אני מרגישה את הפעילות קרוב, כה קרוב שאני מסוגלת כמעט לדבר אתו. מבקש להגיד לדירה שכנגד מדי הסיכויים נלווה ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ שוב את כל שברשותכם שהנאצים התאמצו כל לחסל; מי שיש לו 5 וכמה חִמֵּשִׁים במדינות שונות בעולם (ועוד אלו בדרך); ממש לא שכחנו את השם.

למקרה מישהו נמכר בשם אתו כשנפטר מצד העולם? האם מישהו קרא תוך שימוש סבא־רבא קריאת שמע עד החזיק את כל ידו? אלי אינה אדע. יתר על המידה שאני צריכה לרכוש לזכרו נקרא לזכור את החפץ וללמד את אותם ילדיי בדבר סב־הסבא שלם, בעניין מותו ועל גבי החיים.

ברשתות, לאחר שלמדתי בעניין גורלו, זימנתי את אותם בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי לנכס מה למדתי אודות סב־סבו. אני בהחלט רוצה שיֵדע מה שהוא יהיה מסוגל להבין אודות אף אחד לא אשר את אותו השם נולד נושא. אמרתי למקום שיום מיהו נבקר ב”קיר השמות” מטעם יהודֵי אוסטריה. נמצא את כל השם ארתור אלט, שהעיר אשר בגדה אותה והיה אם הנורא ביותר, מעלה סוף־סוף אחר זכרו. או הרי – ידוע שעד כמעט בכל – קל צדקה, נתפלל ונלמד אומנות לעילוי נשמתו.