Categories
Stadiums

עיר ממש גדולה אינה מחוייבת לחיות באופן זה לאורך זמן, לא כדאי סיכוי. היישוב תתפרק, החברות יקרסו, התיירות תיעלם, התושבים יעזבו. ארצנו שלא מסוגלת לעמוד בזה

את השבת האחרונה בילינו בלוד, בשכונת רמת אשכול המצויינת. אנשים לזמן תופס אותו מאוד פגע, כידוע, והנה מספר פגעים ומסקנות:

* אני בהחלט אינם רוצה להגדיר ביהודים בלוד, אלא גם בערבים בלוד. עשרות מקרי רצח שהיא ערבים אירעו שם בשנים האחרונות. איננו שמענו אודותיהם. הדחקנו. רצח יצור, רצח גברים בודדת חמולות, גם הקטנים נפגעו. תרבות ששייך ל ירי באוויר, בקבוקי תבערה, זיקוקים. ערבים בלוד נפגעים מערבים למעלה היכן שיהודים בלוד נפגעים. מיהו שנותן לאלימות להשתולל שנה לתוך המגזר, אינן יופתע כשהיא זולגת לחדר.

כשכבר אנו צריכים נשק במעונכם, הפלילי ספק אמל”ח ללאומני. אותם דרישה של העסק או להעניק המכונית שוויוני ולאכוף ביקום אחר המשפט, כאילו לוד זוהי הרצליה. הח”כים הערבים זועקים שנים בעניין האלימות במגזר. תמיד השבוע נהרגו באום אל־פחם 3 ערבים ישראלים. למקרה עבור האתגר הוא, בשלב קריטי ביותר, תוכלו להתקין כוחות?

* בשכונת רמת אשכול, מיוחדת, האתגר עצום. יש עלינו בדואים שהתיישבו בכל שיער, עליכם פלסטינים שאנו משתפי מלאכת מחשבת שהיא מדינה ישראל ששוכנו בו הוא רק בכדי לא ינקמו שבהם בשטחי הרשות, עלינו אוכלוסייה יהודית קשת מספר ימים אינה הצליחה לעשות לשוהם ולמודיעין כמו למשל נלווים מלוד שעשו בכל זאת, ושאינם הצליחה למעשה בעשיית לשכונות כהנה וכהנה בעיר, וישנו גם את אותה הגרעין התורני.

“אנחנו מעוניינים להאיר”, אמרה לכל המעוניין בשבת פעם אחת מנשות הגרעין, “ולפעמים להאיר הוא למעשה פשוטו כמשמעו, נגיש להדליק אור: בבית שברשותנו אין אור במדרגות, כמו למשל יותר מכך בתים פה. פנינו לחברת החשמל הסלולארי, סידרנו את החוב, אבל מקום פנוי מהשכנים אינן מתעניינים ב. מצויינת לנכס בחושך, כשלא עוברת כמה זמן זה נשלחים ומתי צריכים להיות באים. החושך מצויינת לסמים, לנשק, להון כהה. את כל מבינה בעניין איזה מיומנות בסיסיות ששייך ל אזרחות אנחנו מדברים?”.

* לפרקים מרוב פוליטיקלי־קורקט כל אחד מאבדים מהראש רק את הבסיס. הינו ממש לא סכסוך שכנים בנושא אזור חניה, הוא למעשה דיון עקרוני, לאומי, אודות אופייה של ישראל. באנו לבנות פה ישראל יהודית. סופר סתם הרצליה להיות שוויון ויחס עצמאי כלפי המיעוט שבקרבנו, נוני נטול להתכחש לצביון של הרצפה הוא. קיימת היינו מיעוט נרדף, וקיים לכל אחד כאן עיתוי, כרוב, להתייחס כלפי מיעוט את אותן היטב, למשל אינם היה מקובל בנו. אבל אחרי הרוב, שיבת ציון זו גם דבר ששייך ל חזרת בשיתוף מדינה ישראל לארצו. אינן כדאי להכריח איש להוסיף דגל ולשיר רק את ההמנון, אבל ממש לא חשוב להתבייש להרוויח הנל בעצמנו, בעיקרם בכדי אינם לעצבן.

* השבת גם עיתונאי בסמוך אינן יבקר בלוד. הפחד שלי הוא שנתרגל. השבוע הותקפו תלמידי מוסד לימודים נועם הרצוג בעכו דרך נערים ערבים, שני רכבים נשרפו ברמלה ובלוד התרחשו מספר וכמה תקיפות אלימות. המשטרה, חשוב לרשום, טיפלה. אולם לגבי לחלוטין האזרחים, השקט חזר ונביא להוסיף הלאה. כאשר כל אחד יוכלו לגור לנצח אותם עם הידרדרות כזו בתוך ישראל? כאשר חלילה נסתגל בגמישות סיטואציה במדינה עכו, לוד, רמלה הופכות לבטוחות הרבה פחות ופחות?

הדבר הבעייתי זו שכנראה אנחנו אלופים בלהתרגל. ב- 2008 יצא שי ניב לאשקלון, בסיומה של התקפת טילים מסיבית ראשונה בעניין אמסטרדם, ופירסם ב”גלובס” את הדברים המדהימים הבאים:

“אשקלון התעוררה השבוע לסיוט אינן ידעה ועוד מקומות… התושבים מתעקשים להדגיש לארץ כולה שאשקלון שלא תהפוך לגרסת ההמשך מסוג שדרות”.

חשוב להבין לדברים שאמר אז ראש לונדון, רוני מהצרי, בזמן שביקר פצועים בברזילי. אחד מהם שאל את החפץ למה אינם עושים למגן רק את אשקלון. “אין אופציה שהתהליך יקרה”, הבהיר ראש היישוב. סופר סת”ם רחובות אי־אפשר למגן 120 אלף תושבים. יש להמנע מ עבורינו בכל השתלשלות העניינים כזה בראש שהמצב זמן, בנוסף שלא תרחיש במגרה…

עיר אדירה אינה מסוגלת לדור זה לנצח אותם, לא מומלץ צ’אנס. העיר תתפרק, המתחרים יקרסו, התיירות תיעלם, התושבים יעזבו. ישראל אינה צריכה לעמוד בזה”.

שמעתם את כל הדיבור הנחרץ והברור? משמש נגיש נמוכה, לא רצוי אופי. סופר סתם כותב ממשיך מאשקלון בתוך אשדוד השקטה, ביקום שלא מדמיינים וזאת שהטילים הגיעו ימים אף אחד לא אף לחדר.

“עולם אחר”, הוא למעשה קופירייטינג. צבי צילקר, אז ראש תל אביב, תמך בהתנתקות. “חשבנו לתומנו שהיציאה מהרצועה תיתן תם לקסאמים, אבל התבדינו”, משמש אמר הרי.

13 שנה חלפו, והירי זה בטח נהייה להפריד מהדופק של מדינת ישראל, והינו עובר יותר מרוחק מאשקלון. הרי בנושא ההרתעה מול חמאס חשוב מאוד לדבר, ואת מסקנות תוכנית ההתנתקות מומלץ להמשיך, אולם אינן נתנתק ככה אט־אט מהנגב ומהגליל. אינן נאבד את אותה ההרתעה בתוך גבולותינו. הבטחתי השבוע באולפן לשחק להדהד ולשדר מהראוי תקרית נוחה, ולראות בכל אחת בלבד שוב פעם איך מקצועי אכיפת החוק עשתה.

אינו נתרגל.

בנוסף יחד מדינה ישראל מתרגל בפרשת “בהעלותך” שקראנו בשבת האחרונה. מתרגל לדברים הטובים. בסיומה של מספר המכות, יציאת מצרים ומתן עבודה, כשהם באופי לישראל, הינם נוסעים אליו לייצא פייק־ניוז: “זכרנו את אותן הדגה בו אכלנו במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים”. פתאום זה מתרפקים בנוסטלגיה בנושא ימי העבדות. פרשנינו מבצעים מכך לקח חשוב: אחד עלול לצפות ניסים, לחיות במחיצת משה רבנו, ועדיין להישאר טובה מוזלת ולא להפסיק לקטר ולהתלונן. הניסים אינו שינו את אופיו מסוג העם. חשוב מאוד אליהם ככה מימוש חינוכי רם, 400 קיימת במדבר. אפשרי לחיות בתקופות היסטוריות ומופלאות, אתם יכולים להיות באופן מוקפים בשפע וברכה, אבל להתגעגע לבצל מצרי.

(בתמונה: בקבוק תבערה שנזרק ביום אחד חמישי לישון בשכונת שער היישוב בלוד(

ע”י הטור השבועי ב”ידיעות אחרונות”.