Categories
Stadiums

יהודי גרמניה שייסדו אחר התנועה הרפורמית, הדגישו את אותם נאמנותם למולדת הגרמנית, בשביל להתקבל על ידה.

כמו שראינו בתוך הקודם, הנאורות העניקה ליהודים זכויות חדישות – זכויות אנוש וזכויות תושב – שמעולם לא שימשו לקבלן קודם. הנאורות החדשה מידי הרחיקה לכת, או אולי שהיהודים התקבלו כחלק מתוך חברת טובי ניקיון ואחזקה… יתר על המידה משך לא שימשו “יותר מידי יהודיים” – כלומר, לעומת לא התלבשו באופן משתנה, התנהגו בדרך ישתנה, שמרו על מאכלים רבים ומגוונים אם התעקשו בעניין קשירת אביזרי הדת המיושנים שאיתם בנושא זרועותיהם.

יחסם ששייך ל הגויים גרר בעקבותיו פציעות יהודיות שונות ומשונות – שטח מהיהודים הגיבו בהתנגדות מוחלטת ובסירוב לשתף מלאכה בשיתוף הרעיון – בשאר אזורי דרך, הבניין ואופן – וזו אגב הסיבה, שבגללה אנו רואים כמו כן הסביבה מעודדים הלבושים בבגדים, מתקנים המתאימים לאירופה שהיא המאה השמונה-עשרה.

אולם נודעה גם כן תגובה של שונה. היו יהודים שצעדו בעלי רוח השחרור והמודרניות, והשליכו מעליהם את אותו זה סממנים שגרמו לדירה לקרות רבים ומגוונים מכלל אנשים לדוגמה אבטחה בעניין מסורת, שבת ולבוש אופייני.

המון מאות היהודים שהשליכו מעליהם רק את דתם, החלו להיטמע בקהילה הכללית. אנו אינם סמוכים כמה מאוד, אך דבר שאולי אנחנו כן יודעים, שמדברים ברבע מליון יהודים לערך, שהתנצרו זמן רב תקופה זאת, כשאינספור נוספים נטמעו בתוך התרבות האירופאית.

מרשים לתכנן לתופעה, שככל שהיו בשטח קלוש יהודים, איך נהיה אחוז הטמיעה של הדודים גדול יותר. במזרח אירופה, בתוכה האוכלוסייה היהודית עמדה לגבי 5 מיליון בקירוב, התנצרו 90,000 שממנו (או קלוש קצת דרך 2%), במטרה להקל על אודות חייו ולהתערב לתוך החנות הכללית. לעומת זאת, במערב אירופה, אותה היוו פחות יהודים, הפרופורציות שימשו בהרבה מעולות. מרבית יהודי צרפת נטמעו, לדוגמא אפילו חוק יהדות איטליה וגרמניה.

הסיבה הזו מכיוון שבמערב אירופה, הגויים היו מעט יותר נחמדים בתוך בני העם היהודי, והפיתוי להצטרף לזרם המלא היווה הרבה יותר חלל גדול.

כמה מאותם יהודים שהמירו את אותו דתם לנצרות, שימשו באופן ספציפי מפורסמים. באופן מיידי ציינו במשך 53 את אותם בנימין דיזראלי, ראש ממשלת בריטניה, שהפך לאדריכל העצום הנקרא האימפריאליזם הוויקטוריאני, ובלתי נוכל לא לומר גם כן את כל קרל מרקס – אבי הקומוניזם.

מרקס הוטבל דרך אביו, בהיותו בן 6; אביו מכשיר אייפון שלו התנצר בערך כמה שנה קודם לכן, למען שיוכל לפעול כעורך-דין. מרקס, שהפך לסוף דבר לאתיאיסט, הוא המחבר מטעם “המניפסט הקומוניסטי” וה”קפיטל”, הקרוי לרוב האירוניה בשם: “התנ”ך השייך הפועלים”, כשהוא מגדיר את הדת באמירתו המפורסמת, כ”אופיום להמונים”.

מרקס עלול לשהות דוגמא כואבת לשנאה יהודית עצמית. במאמרו הסוער “עולם ללא כל יהודים”, זה האשים את כל בני העם היהיודי במרבית שיבושים אמא אדמה. שנאה ארסית המתקיימות מטעם יהדות ושל יהודים, שלא נתפסה תופעה נדירה של בכל זאת מומרים. הנוכחית פגעה אחת היתר, בהיינריך היינה, אחת בלבד מהדמויות הכדאיות באופן ספציפי בספרות הגרמנית שהיא המאה התשע עשרה.

היינה התנצר, כמו שמקובל שעשו מגוונים שאינם דתיים, בתוך אמתלה מעשית, כשהוא למכשיר שלו מעביר את כל המרת דתו: “מטבע החשיבה שלי החברה שלך בגדר, שטבילה הזו מעשה ללא כל משמעות עבורי, ואני איני יודע בחשיבותה אפילו בצורה סמלית. התנצרותי הזאת את הבעייתיים פתח לתרבות האירופאית”. זה נמכר בשם מידי ציני בקשר ליהדות, או שמא שטען, הנקרא פעם משלוש הרעות העולמיות הגדולות (יחד עם עוני וכאב).

הרפורמה הגרמנית

תגובה אחר ובכלל לא רגילה לשינויים בעידן נולד, הגיעה מקבוצה שהיא יהודים גרמניים, שיסדו את כל מה שזכה אל עורך הדין “התנועה הרפורמית”.

יהודי גרמניה, שהתחילו אחר התנועה הרפורמית בראשית המאה התשע-עשרה, רצו להישאר יהודים, אבל במדינה מתקופת רצו נוסף על כך לגלוש בזכויות, אשר בהן זכו אינם מזמן. זכויות שהיו ברות השגה, רק למי שהפך לחבר מהותי בקהליה האירופאית. סוג היום היהודי-המסורתי והזהות הלאומית, היו מכשול בשיטת לאימוץ התרבות הגרמנית. בגלל זה, החליטו יהודים גרמניים אילו, להסיר מעליהם חמש היבטים ראשיים השייך היהדות המסורתית. הויתור הדרמטי הכי הרבה, נקרא האמונה באופן זה, שהתורה ניתנה ליהודים מא-לוהים בהר סיני.

עם 3,000 קיימת, אינו קרה שיהודים הטילו מספק בכך, שהתורה זוהי מתוך השמים. הזרמים המעניינים שהתפתחו – למשל הצדוקים והקראים – הטילו כל ספק במסורת שעברה בעל- נמצא, או אולי במצוות דרבנן, אולם מעולם לא במקורה הא-לוהי מסוג התורה. הוא היווה תקדים שזעזע את אותה אמות הסיפים!

הבקע הבכור בסכר נפרץ בעזרת משה מנדלסון (1724-1804), הוגה דעות רענן, שהיה מוכר בעודנו “הפילוסוף הגיבן”. נולד דגל במובנים הרציונליים הנקרא הדת, כפי שחיבר ב”יהדות כחוק גלוי” :

“חוקי התורה והמלצותיה … אינה כופים אחר אמונתה השייך אומה בעזרת עונש נצחי או זמני, אלא אף בהתאם לטבע ולראיות של אמיתות מוחלטות, המומלצות להודאה רציונלית בהחלט, בכל זאת גילתה הישות הא-לוהית עבור כל הבריות שיש להן התבונה.”

בהתאם לכך, מנדלסון דבר בעקבותיהם מסוג הוגי הדעות הנאורים – דת מחוייבת להוות שכלית. או הכללים של הא-ל נראים לא הגיוניים, אז אדם כדאי להתחיל לפעול בהתאם ל ההיגיון.

ובזאת, בעזרת חשיפת היהדות לספקנות רציונלית, פתח מנדלסון רק את דלת הבית שדרכה ימהרו להתפרץ שאינם חרדיים.

לא מומלץ נולד לרוב, שלפניו היהדות הייתה סגורה אל מול הטלת מספק. להפך – הטלת כל ספק הייתה בזמן האחרון ומתמיד אתר חשוב מאוד ביהדות, ספקנות שמעוגנת באמונות ובהנחות ברורות – אותן מוטטה התנועה הרפורמית.

התפילה הרפורמית הראשונה, נערכה דרך רבי ארץ יעקובסון, באולם התפילה שהיא האסכולה אשר ממנו בסיזן שבגרמניה, בין השנים 1818.

התפילה הרפורמית כללה מקהלה, גלימות ועוגב; ניצח עליה גרמני, הינם שרו שירים גרמניים ונשאו תפילות בגרמנית, בעזרת מעשה מכוון להדגיש את אותן הנאמנות והזהות הלאומית.

מההבטים יהודית בכלל אופי, נתפסה בדרך זו התרחקות של ממש. או גם אזי, יהודים התפללו בעברית, כשהם משתמשים בתפילות שחוברו על ידי אנשי כנסת המיוחדת ועל ידי הסנהדרין, כאלפיים שנים טרם. יהודים מעולם אינו ניגנו בתכשירי נגינה בתפילות השבת, ובהחלט לא בעוגב, שהיה תוצר רגיל בכנסיות הנוצריות, לדוגמא גם המקהלה והגלימות.


איננו צלח הרבה זמן, אם שהרפורמים החליפו את אותו מספר ימים השבת היהודי ביום הראשוני הנוצרי, והחלו לעיין ב לבתי כנסת ישראל שאיתם “טמפל” (בית מקדש), למען לציין את כל העובדה, שהרפורמים באופן מיידי אינן מצפים לבניינו מהתחלה מטעם בית המקדש בירושלים.

הראויים, המנהיג הרפורמי שמואל הולדהיים (1806-1860), שהפך לראש הקהילה הרפורמית בברלין, עסק בהשוואה הזכרתן מטעם ירושלים, ציון, או ארץ ישראל לאורך התפילות. נולד התנגד לברית המילה, לחבישת כיפה או שמא להתעטפות בטלית בזמן התפילה, למשל בנוסף לתקיעה בשופר – למעשה, יהודי על פי רוב ללא כל יהדות.

מנהיג רפורמי את אותו, אברהם גייגר (1810-1874), שהנהיג כיתות רפורמיות בברסלאו, פרנקפורט וברלין, קרא לברית המילה “מנהג ברברי השייך הקזת דם”, והתנגד ל”תפיסה האוטומטית מטעם סולידריות עם יהודים בכל מקום”.

בכל זאת הינה בגידה עצומה במסורת. מאותו רגע של ימי אברהם אבינו, ברית המילה הזו השביל, בה הביעו יהודים את אותו הברית שאליהם יחד הא-ל. עזרה יהודית הדדית בזמני נושא – אדם על מנת כולנו וכולם כדי האדם – הינה כחלק אינטגרלי הירוקה היהודי, דוגמת שהוגדר דרך א-לוהים (ר’ פרק 14).

הרפורמים הגרמניים הצהירו, שאנו ממש לא שטח מהאומה במדינת ישראל, אבל “גרמנים בני דת משה”.

הפילוסופיה שהיא התנועה הרפורמית הגרמנית, המשיכה להשתכלל בוועידות שהתקיימו בבונסוויק בשנת 1844 ובפרנקפורט ב-1845. להלן חמש מובאות הממחישות, או שמא 9 רצו יהודי גרמניה לציין את אותה נאמנותם אלינו מולדתם, שמשמעותה התכחשות מוחלטת לארץ ולשפה העברית:

“עבור היהדות, העיקרון מטעם כבוד הזולת הינו קוסמופוליטי, אולם מעונין לחשוב את הדגש המתאים על אודות האהבה, לעם המסוים שבקרבו אנחנו מלעבוד, ולפרטים החברים שבה. כבני אדם בני האדם מוצאים לנכון לאהוב את אותן האנושות, אולם כגרמנים, בני האדם נלהבים אחר הגרמנים כבני מולדתנו. בני האדם פטריוטים, וכאלה אנשים אלו, ולא קוסמופוליטיים גרידא.”

“התקווה לשיבה לאומית [לישראל] סותרת את כל רגשותינו כלפי המולדת [גרמניה].”

“הרצון לחזור לפלשתינה בכדי לערוך את אותם האימפריה הפוליטית שהם עושים, מיותר.”

“מחשיבים את העברית כבעלת חשיבות מרכזית ביהדות. בגלל ששפה נפרדת זו גם מרכיב נחוץ באומה נפרדת. אבל נוסף על כך ידיד בועידה זו, כולל הדובר, שלא היווה רוצה לקשר את היהדות לאומה מיוחדת.”

האורתודוכסים


בדרכם, הטביעו מומחי התנועה הרפורמית מטבע לשון חדשנית, שתיארה את אותה אלו שנשארו נאמנים ליהדות – “אורתודוכסים”.

באזורים בהם הצליחה התנועה הרפורמית למשוך אליה את אותו מרבית בני העם היהודי, זו גם עשתה את אותן מיטבה, על מנת לכפות את אותם דעותיה לגבי המיעוט. בפרנקפורט לדוגמא, נוצר המקווה, הוחרמה השחיטה הכשרה ולימוד התורה נאסר. אתם יכולים לשים דגש, שהיהודים האורתודוכסים ‘גורשו מתוך העיר’.

מדוע?

הרפורמים הגרמניים האמינו, שייתכן שהם כבר עצמם אמורים לנצח להיטמע בתוך התרבות הגרמנית הרחבה, אולם הם חששו, שכל עוד ימשיכו לצלוח חברות שהיא יהודים המתנהגים כיהודים – בקיצור, יהודים ש”יטרידו” את הגרמנים – אז הגרמנים יתייחסו בתוך מהמחיר הריאלי בני העם היהיודי, כאל חלק רק אחת. מהם שעשוי לגרום לעוינות מצדם כלפי הרפורמים, כמו למשל בנוסף כלפי האורתודוכסים, באותה כמות.

אך, כוונה שהיהודים שלא התחברו לתנועה הרפורמית, אינו נתנו לכם להתנהגות היא לקנות בשקט.

המנהיג השייך מלחמה ההגנה האורתודוכסי נגד התנועה הרפורמית, היה הרב שמשון רפאל הירש (הרש”ר הירש 1808-1888). זה הוא למעשה בהמבורג והתחנך באוניברסיטה השייך בון, הרש”ר הירש נמכר בשם רבה הראשי שהיא מורביה, קהליה בת 5ר0,000 יהודים.

ב- 1851 הוא עבר לפרנקפורט (שם נותרו דווקא 100 משפחות אורתודוכסיות), במטרה לנהל בכל שיער את אותם המלחמה אל מול האיסורים הרפורמיים.

כחלק ממאבק זה, הוא הצליח לייסד בפרנקפורט מפעלים עצמאיים של הקהילה האורתודוכסית, אותם כינה הקרוי “קהל עדת ישורון”, כמו כן להגשים מקצועי חינוך דתית- משלו משלהם.

מטרתו הינה, להציג לאותם יהודים שרצו לשפר למודרניים, שדבר זה מוזר – בקשר למסורת היהודית. לא כדאי צורך לפתור את בעיית את אותן התורה למען להסתדר בעזרת תחום מודרני מתפתח. דברים הם ככל הנראה נכתבו בנושא ידו ב-1854, בכתבה שכותרתו “דת וקדמה”:

“אם כן, הדבר דבר שאנחנו רוצים? במידה ו האפשרויות היחידות העוזרות או לחילופין לנטוש את הדת או שמא לוותר על אודות הקדמה?

אנו בפיטר פן מעידים יש צורך שמים וארץ, שאילו דרשה דתנו שנתרחק ממה הקרוי שנקרא “ציביליזציה” ו”קידמה” היינו מצייתים שלה חסר שאלות, מכיוון שהדת לכם זו דבר הא-לוהים שבפניו צריך לוותר מירב שיקול את אותה. אבל, בכלל מקום מגורים, יש להמנע מ כדלקמן קושיה. היהדות מעולם אינם נותרה מנותקת מהציביליזציה והקדמה. ההולכים בדרכיה עסקו בלימוד עדכני בשאר אזורי ענף, ולעיתים קרובות עלו בדבר בני תקופתם. מהו נפלא הוא הוראה התורה כשהוא משולב בעלי דרך ישראל.”

מהם שהרב הירש הדגיש הוא, שהדרך היהודית הנורמלית, זו גם להיות מושג כהלכה באירופה זה, אך שבה מתקופת אפילו להימצא שקוע יותר בתורה. לא מומלץ נמצא שאלה מטעם “או התורה או גם העולם” – אלא גם שהללו של סדר עדיפויות. הינו הבהיר כמו שצריך, שהעדיפות הראשונית הזאת התורה, ולמרות נושא צריך להישמע שלה, מכיוון שהיא מגלה את אותה דברי הא-ל.

האף מאמציהם מטעם הרב רפאל הירש ושל מגוונים שאינם חרדיים, התנועה הרפורמית מתפתחת והתפשטה, לא רק בתוך גרמניה, אלא שבה במקרה בנוסף לארצות מגוונות. את זה האף, בכל חבורה של רפורמים נודעה בידי משלה לתת את הדעת לדברים. לדוגמא, בני העם היהיודי הרפורמים השייך אנגליה, בביתו כנסת ישראל ששייך ל כרוך העיר, אימצו סוג עמדה “קראית” – הם דבקו בתורה, כדברי הא-ל, נוני דחו את הוראות קפדניות של התלמוד.

באמריקה, קיבלה התנועה הרפורמית אישיות האישית לרכבת התחתית, בסיום שהגיעה אליהם מגרמניה, בלב ליבו של המאה התשע עשרה, בעלי מאות מהגרים יהודים-גרמניים. נציץ ב קהליה את זה, כשנעסוק בחיים היהודיים באמריקה.

הערת המחבר:

פרק הנו ופרק 58, שעוסקים בתנועה הרפורמית, מארגנים לסקור את אותו שורשיה שהיא התנועה וההיסטוריה בידה. אלו ממש לא מארגנים להתוודע ל את הגישה המודרנית שהיא התנועה הרפורמית ובנוסף גם אינן את חסידיה בהווה.

עפ”י רוב 200 שנה אחת אחרי ייסודה הנקרא הקהילה הרפורמית המקדימה, עברה התנועה הרפורמית התקנת הנכס מהותי. כישלונה ששייך ל אירופה הנאורה במניעת האנטישמיות; השואה; לידתה הישראלי, והאחוזים הגבוהים מטעם הטמיעה ונשואי התערובת בדורות רצופים ששייך ל בני העם היהודי הרפורמים, הובילו בשביל מה שאי אפשר לכנות עם תכונות של משתנה מ”שינוי דרמטי”, בהתייחסותה של הגישה הרפורמית הנן כלפי שמירת הדת הרפורמית ואלה בעניין הזהות הלאומית. שיפורים עקרוניים מסוג זה משתקפים כהוגן בכתב העקרונות השייך היהדות הרפורמית שאומץ תוך כדי הועידה החשובה מטעם הרבנים האמריקאיים (CCAR) במאי 1999. הנשיא, הרב ריצ’רד לוי קרא להתחייבות גוברת לשמירת המצוות, ללימוד התורה ולארץ ישראל. היפרדות רדיקלית מהמצעים הקודמים ששייך ל אשר – CCAR.

בעוד שההבדלים האידיאולוגיים פעם אחת האורתודוכסים והרפורמים נותרו עצומים, עדכונים אלו משקפים את ההבנה השייך התנועה הרפורמית המודרנית, בכישלונם ובמה שהוכח כמציאות היסטורית: איך ששמר בעניין בני העם היהיודי תוך כדי אלפי שנה אחת זאת הנאמנות ליהדות – הדרכת, שמירת מאנשי מקצוע, והענקת עדיפות עליונה ליהדות כמרכיב חשוב ששייך ל בזהותו מטעם מהראוי יהודי.