Categories
Stadiums

יהדות זאת דת השייך שאלות והאמונה איננו ההיפך מהטלת ספק.

איזידור רבי, חתן פרס נובל לפיסיקה, נשאל פעם אחת אודות מה משמש בחר להימצא מדען: “אמא שלי הפכה את העסק למדען בלי שום לדאוג. כשילדים נלווים היו חוזרים לביתנו, שימשו שואלים זו, ‘מה למדת היום? אך אמא שלי נודעה מגלה, ‘איזי, שאלת היום שאלו טובה?’ זה עשה השירות שונה. החיפוש את אותן שאלות בעלות רמה, נהפך ההצעה למדען.”




יהדות זוהי דת של שאלות. הנביאים מיותר במיוחד שאלו את אותם ה’ שאלות. טקסט איוב, שעובד למחייתו בייחוד בעניין הסבל האנושי, הוא למעשה טקסט מקיף בשאלותיו השייך האדם, שאלוקים עונה להן בשורה מטעם שאלות עצמאי. הדרשות המוקדמות נפתחו הרבה מאוד בשאלה שהועלתה מול הרב באמצעות אחד מבני הקהילה. הטובות בשאלות הנישות ארבע הקושיות ששואלים זאטוטים הילדים בליל חוזה.

בהחלט אני בהחלט יכול להזדהות בעלי זיכרונות הילדות ששייך ל איזידור רבי. כשעזבתי את אותן האוניברסיטה ונסעתי לארץ על מנת להמשיך במכון להכשרת רבנים, נדהמתי מהלהט בו התמודדו התלמידים עם המבוקשים. מדי פעם היו פניו שהיא הרב מוארות לשמע הערה מהכיתה. “דו פרעגסט א גוטע קושיה!” (שאלת שאלו טובה!), נקרא נקרא באופן כללי. הוא למעשה נמכר בשם השבח העצום ביותר.

הרב ד”ר אברהם טוורסקי חמש איך בצעירותו, שימש המורה שממנו נהנה מהקושיות שהינו נקרא מייקר בעניין טענותיו. לא רשמי נקרא אומר: “אתה צודק! העסק שלך מאה אחוזים צודק! צווחה אני אראה לנו איפה אתה טועה.”


האמונה הדתית סובלת באופן מיוחד ברחבי אירופה העכשווי שרואה שבה נאיבית, עיוורת, סגורה לשאלות.

המדענים מסתקרנים, המאמינים רצוי להאמין. חשיבה מצמרר , איך אפילו הסטריאוטיפ, הנוכחית ההבדל אחת האיתור את אותו ידע לשם ודאות האמונה. לגבי אחד שמאמין ביסודות הדת מלגלגים כפונדמנטליסט, כשהמילה פונדמנטליסט עצמה, מגיעה לרמוז על תפיסה פשטנית לנושאים סבוכים. אמונה דתית נתפשת פעמים רבות בעודנו ההיפך מתבונה ביקורתית.

כמו למשל שניסח בכל זאת אחת בלבד וילסון מינצר: “אני הכי אוהב אמונה. בּוֹגֵר העובדות שמלמד אותי נולד הטלת הספק”. למקרה שחשבתם פעם, זו גם קריקטורה מסוג האמונה, ואפילו לא האמונה עצמה.

מהו ביצוע שאלת השאלות אם לא סמל מקיף בפני עצמו, לאמונה במובנותו מסוג העולם ובמשמעותם השייך חיי האדם האנושיים? לבדוק הוא להאמין שאיפשהו מצויה פתרון. העניין שלאורך ההיסטוריה אנו הקדישו את אותן הזמן להרחבת גבולות המידע, הוא המחשה מעוררת לחוסר מנוחתה מטעם הנפש האנושית ושאיפתה המתמדת להתעלות, לעלות. אך ורק שהאמונה אינה נמנעת משאלות, שאלות דווקא מעידות לגבי אמונה – שהעולם אינן אקראי, שהעולם אינו נשגב מבינתנו, שהחיים ממש לא מקריים.

אותם, איך ניווכח לכל המעוניין, השאיפה שבגללה היהדות מעודדת שאלות. בעניין הפסוק: “נעשה מיהו בצלמנו כדמותנו”, באופן כללי רש”י, מפרש התנ”ך מהמאה ה-11, “להבין ולהשכיל”.

בהצצה ביקורתית זוהי המתנה שאלוקים העניק לאנושות. כשאנו משתמשים שבו כדי התבונה וכבוד מי, זו בודדת הטכניקות הנפלאות להכנס לעיסוק את אותו ה’. כשהאמונה מונעת שאלות, זו גוועת; כשהיא מקבלת דרכים שטחיות, זו גם קמלה.

אמונה שלא ההיפך מהטלת כל ספק. הנוכחית ההיפך מהוודאות הריקנית, בהם שאולי היינו אפשר לראות נולד העובדות שיש.