Categories
Stadiums

הקונגרס הציוני ה-1, ב- 1897, הינו מסיבה מגוון תשומת לב בייסודה בישראל המודרנית.

לא ניתן להמשיך את אותה מצוקה הציונות, בלי ללמוד על גבי בנימין-זאב (תיאודור) הרצל (1860-1904).

כגון שראינו בפרק 59 – הרצל, שסיקר ככַתב את אותן עלילת דרייפוס, הזדעזע לקבל את כל תושבים של צרפת צועקים “מוות ליהודים!” נקרא החליט אותה במקום שהפתרון לאנטישמיות זה ייסודה של ישראל לאומית יהודית. הרצל הביא לפרסום עיתון על הוא למעשה, וקרא למקום Der Judenstaat (מדינת היהודים), שבו הינו תיאר את חזון המולדת היהודית ממנו.

למרות שהציונות אינם נודעה המצאתו, הפך הרצל לכוחה המניע של התנועה. שיש לקבלן 9 תוספים שהפכו אודותיו למנהיג האידיאלי:

הינו שימש מלווה אירופאי (להבדיל ממזרח-אירופאי) – ובא מחלק האתר בטבע שנחשב לנאור יותר;

הוא למעשה נעשה שיש לו ידיעה גבוהה;

זה ידאג להתנסח טוב הנן בכתב והן נושא פה;

הוא נמכר בשם מגוון יחד עם קשרים פוליטיים מתאימים;

נודעה לנכס נוכחות כריזמטית – זה התנהג כמו למשל מנהיג.

בעשרים ותשעה באוגוסט, שנת 1897, כינס הרצל את כל הקונגרס הציוני הבכור בבאזל, שווייץ. נכחו בטבע 197 צירים, מ-16 אתרים, אשר עיצבו עם את המדיניות הציונית הראשונה. כינוס הינו נהפך לכל מסיבה מגוון ערכה של בייסודה במדינה המודרנית.

מעתה והלאה ערך הרצל ביומנו:

כשאני מסכם את קונגרס באזל במלים פרטיות, שאותן אזהר מלומר בציבור, נולד יישמע כך: בבאזל ייסדתי את אותן מדינת היהודים. או שלא לעומת חמש שנה אחת, אבל באופן חד משמעי בעוד חמישים, כולם יידעו את זה.

כפי שהתפתחו העניינים, הצהרת העצמאות במדינה נעשתה בארבעה 5 במאי 1948, 50 שנים ותשעה חודשים בעתיד.

למרבה הצער, הרצל לא נהנה לצפות בהתגשמות חזונו. נולד מת בטווח גיל 44 מהתקף לב, לא לפני ההתנגדות הסוערת שבאה בעקבות השירות שהעם היהודי יבנה את אותם ביתו באוגנדה. הרצל, שתמך ברעיון, השקיט את אותן הסערה כשהוא משכנע אחר מתנגדיו בנאמנותו לרעיון האולם היהודי במדינה. באופן זה הצליח לשמור לגבי מקיפות התנועה הציונית, אבל לבו אינה עמד בתקופת קשה מאוד משמש.

מסכת הזמן ומותו ששייך ל הרצל הינה טרגדיה. הוא מצא את מותו כפושט רגל עם תום שפיזר את אותם כספו בכדי הסיבה, ומתוך התמסרותו למענה.

ואולי איך הטרגי בייחוד זה, שהרצל אינן הותיר ה-3 ילדים שימשיכו בדרכו. אשתו ג’וליה ניסתה להוסיף את השיער, אבל הזו מתה בגיל 35. היו לנכס שלוש ילדים צעירים – פאולין, הנס וטרודה – שמתו כולם אם וכאשר טרגי. פאולין התמכרה לסמים ומתה בצרפת. הנס, עם תום שהמיר את אותה דתו והפך לקתולי, ירה בלבד ביום אחד לווייתה המתקיימות מטעם פאולין. טרודה מרגרט מתה בטריזנשטט בידי הנאצים. נכדו היחיד ששייך ל הרצל, סטפן תיאודור (בנה מסוג טרודה), שינה אחר השם שלו לנורמן והתאבד בקפיצה מגשר מעל נהר באמריקה.


הרצל הובא למנוחות ברחבי אירופה, נוני בסיומה של הכרזת העצמאות הישראלי, הובאו עצמותיו אלינו. נקרא נקבר ב”הר הרצל” שבירושלים, בו כידוע קבורים רבים ומגוונים מראשי הצבא והמדינה במדינת ישראל.

דמויות מתכנת

1 דמויות הפתרון האידיאלי מטעם בתוכה משך שדרוש להחזיק שלושה:


חיים וייצמן (1874 אם 1952)

משה בן גוריון (1886 אם 1973)

אותם צבי גינצבורג (1856 או 1927)

חיי אדם וייצמן נהיה כימאי יליד רוסיה, שבבחרותו המוקדמת הצטרף לתנועת “חובבי ציון”, ולאחר מותו מטעם הרצל ב- 1904 הפך בעצם למנהיגה השייך התנועה הציונית.

ב- 1915, בעיצומה המתקיימות מטעם מלחמת הטבע הראשונית, המציא וייצמן אחר האציטון הסינתטי, שמשמש חלק עיקרי בהכנת זוהמה השריפה. המצאתו איפשרה לבריטים לפתוח בייצור המוני הנקרא זוהמה שרפה לצרכים של המלחמה.

ככה התיידד וייצמן יחד עם ארתור בלפור, שר בשמש הישראלית הבריטי. בלפור, בו הבטיח בשנת 1917 תמיכה בריטית להקמת חלל לאומי עבור בני העם היהודי בפלשתינה, אמר שהאציטון נהפך את החפץ לציוני (נדון בהצהרת בלפור בתוך הבא).

דוד בן גוריון היווה אישיות קריטית עצומה. משמש נקרא בפלונסק שבפולין ונקרא בשם דוד גרין. משמש היה נמוך קומה, אך הייתה שבו כוח המתקיימות מטעם תחנת עוצמת עד מאוד. אפי’ שהגיע ממשפחה דתית ציונית נלהבת, בדירות מיד בגיל מוקדם נטש בן גוריון אחר שורשיו הדתיים.

בן גוריון הגיע לארץ בגיל 20, בשנת 1906, ועבד בפרדסי תפוזים ובמרתפי יין המתקיימות מטעם המושבות הראשונות. תוך כדי נמכר בשם פעיל ב”פועלי ציון”, אף שנקט 5 עמדות מנוגדות למפלגתו – לדוגמא: לדעתו שיש מאמירים ומתיישבים עשויים לארוז את עסקיהם בלעדי התערבותה של הגולה; נולד טען שעלייה לישראל זאת חובתו של מאוד חבר מפלגה, ושהשפה העברית עלולה להיווצר שפתה היחידה מטעם מפלגתו.

בצמוד נתפסה מדינה ישראל מורה נהיגה ועוד מקומות לשליטת האימפריה העותומאנית, ובן גוריון, אשר למד משפטים בקונסטנטינופול במהלך עת העובדות, שמר אמונים לתורכיה ודגל באימוץ אזרחות עותומאנית ליהודים. בכל אופי, אם טריק מלחמת הטבע הראשונית, והתורכים החלו לרדוף את כל הציונים, משמש נכנס לקונפליקט עם השלטונות וגורש. בן גוריון תרד לניו-יורק, ושם ייסד את אותם “אחדות העבודה”.

(את החלק אחר בסיפורו המתקיימות מטעם בן גוריון – שמתאר הדבר שקרה עם סיומה של שחזר לארץ בשביל לשפר לצמרת הסוכנות היהודית בין השנים 1935, ואחר באיזה אופן, בין השנים 1948, לראש ממשלתה הבכור במדינה – נספר במשך הבא).

תמונת הפתרון המומלץ השלישית נתפסה בו צבי גינצבורג, שנקרא עם תכונות של העט “אחד העם”. גינצבורג היה בתחילה אחד מאותם משכילים שהתאכזבו מתוכניתם לערות את אותה הקהילה היהודית בקהילה האירופאית. הנו נהייה למנהיג האינטלקטואלי הנקרא קודם תנועת הציונות. בחזונו, ראה את כל ארצנו היהודית אינם כמקום אפשרי מפלט ומחסה ליהדות אמא אדמה הנרדפת, אלא גם כמקום במדינה עשוי היהודי העכשווינ לבצע ארץ ישראל חדשנית, משכילה, גדלה ונאורה, שתהפוך למרכזה המתקיימות מטעם התרבות היהודית החדשה.

גינצבורג השתייך לאלמנט הדומיננטי בתנועה הציונית – יהודים משכילים שרצו קודם להיגמל האנטישמיות ככה שיסייעו ליהודים להיטמע. בעיקרם מאוחר למעלה, והיה אם מהווים גילו שמאמציהם חסרי שימוש – בסיבת הרדיפות הנוראיות אינה שככו, איזה סכום שניסו בני העם היהיודי להשתלב – יכולים להיות החלה להתחיל לפעול למען מולדת יהודית.

מרכיב ניכר בעיצוב השקפת עולמם נתפסה הלאומנות, שלא הייתה בנויה על בעיקרם בעניין אי נעימות הקמת מולדת בריאותית לעם היהודי, כי אם אודות חידוש עיצוב הטוב ביותר מסוג יהודי, שייבנה ויקיים רק את ארצו. רבים ומגוונים מהוגי הדעות ששייך ל המקורי הציונות חשו, שמאות שנה מסוג תקופת גטו ורדיפות השילו מהיהודים את אותה גאוותם ועוצמתם. בשביל להוסיף מולדת יודעים יהודים גאים ובוטחים בעצמם: יהודים שיוכלו לעבד רק את שדותיהם, להגן אודות עצמם, ולבנות ארץ חדשנית.

היהודי הגטואי, העני והדתי – שנתפס בעיניהם כדמות מעוררת חמלה מסוג אף אחד לא כפוף, הנתון מתפעל לחסדי רודפיו – כדאי לצלוח מן האתר בטבע. כדי לציין ארץ ישראל נדרשים למשהו שונה עד מאוד – “עִברי”. הציונים המקוריים קראו לעצמם “עבריים” והוא לא יהודים, ובכוונה שינו את כל שמותיהם היהודיים, הגרמניים או אולי הרוסיים, לשמות שיש להן צליל עברי ולאומי (לדוגמא, איתן גרין נהייה לדוד בן-גוריון).

הריאקציה לציונות

גישה זאת היוותה רכיב ראוי בהתנגדותם של מנהיגים יהודים דתיים שונים לציונות. הרבנים הגיבו לשנאת הדת השייך מקצועי הציונות החילונית, ולרעיון שהיא מדינה חסרת ערכים דתיים.

רבי צדוק הכהן רבינוביץ, שהיה ישנו כ “הצדיק מלובלין” (1823-1900) תיאר ראייה זו:

כל אדם סמוכים ללא ספק שאילו היינו מאמינים ובוטחים כן בישועת ה’ והיינו תופסים את אותן מצוות הא-לוהים, היינו חיים אפילו הזמן במדינת ישראל הקודש. על מה חרבה הארץ? “על עזבם את אותה תורתי ש נתתי לפניהם”. בדירות מיד הובהר שהציונים דוחים את אותם המצוות ונפתחים עבור כל סוגים התועבה. רצוי לדמיין שאם הציונים יגיעו לשליטה, הם ככל הנראה ישאפו לעקור מלב מדינת ישראל אחר האמונה בא-לוהים ובאמיתות התורה. זה הסירו את כל בגדי ההתבוללות שהם עושים ולבשו שכבות קנאות, בכדי להופיע כקנאים למטרת היהדות. הם ככל הנראה אפילו חותרים חתירה מתחת לאמונתנו ומנסים לגרש את אותו מדינה ישראל מתחת לכנפי השכינה.

אינם מדי היהודים האורתודוכסים שימשו שותפים לתפיסתו. היוו ציונים מאמינים שונים שהיו מסוג אחד הלוחמים הנלהבים לחזרה לכאן.

כגון שראינו בתוך 62, נמכר בשם הוא למעשה רבי שמואל מוהליבר, אחד מראשוני הציונים הדתיים מפולין, אותם השפיע סופר בדבר הברון אדמונד דה רוטשילד. בשנת 1921 הוא למעשה הפך לרבה המרכזי ששייך ל פלשתינה.

היהודים הרפורמים השייך אמריקה וגרמניה התנגדו במצב אדירה לציונות.

יהודים רפורמים גרמניים אמרו: “התקווה לשיבה לאומית [לישראל] סותרת רק את רגשותינו כלפי מולדתנו [גרמניה]”. ויהודים רפורמים אמריקאים אמרו: “אנחנו אינה עוברת וכו’ את כל עצמנו ‘אומה’, אלא גם ‘קהילה דתית’, על כן אינן מקווים לשיבה לפלשתינה … וממש לא לחזרתן ששייך ל מסוג זה מן ההלכות הקשורות למדינה יהודית …” (לפירוט נוסף אודות, ר’ פרקים 54 ו58).

העלייה השנייה והשלישית

ועדיין, איננו משנה כל מה הינה תגובת הבריאה היהודי בכללו, יהודים המשיכו לחזור לארץ ישראל.

בתוך האחרון כיסינו את אותה העלייה הראשונית, שהביאה ב- 1882-1891, 22,000 יהודים לישראל.

העלייה השנייה – שהגיעה בשל פוגרום קישינב בחג הפסחא הנוצרי בין השנים 1903 (ר’ פרק 57) ובעקבות המהפכה הרוסית הראשונית הכושלת – הכריחה עוד 35,000 (בין השנים 1919-1923).

הגיע הזמן: חלום התקנת מולדת עבור העם היהודי אינן נותר וכו’ מצוי חלום גרידא. הוא פצח לקרום עור וגידים, שיש להן ניצחון כוחות הברית על גבי האימפריה העותומאנית (שהייתה באיזור המובס במלחמת אמא אדמה הראשונה) והעברת השליטה על המזרח התיכון לבריטים.