Categories
Stadiums

אודות היכולת לקבל רושם ולקרוא לזאטוטים בשמו.

לאורך “חופשת מולדת” היינו חודש במדינת ישראל. חודש שהיווה עבורינו תרכיז של משפחתיות, ישראליות, שיחות מעמיקות בצמתים מגוונים וחוויות שנחוץ אך לשליחים (אנו מלעבוד במוסקבה מהר 5 שנים).

באחד הצמתים הייתי תוך שימוש ילדיי בגינה שכונתית באזור הנמנה על המגזר החרדי. אני בהחלט ישבתי, אלו שיחקו. עכשיו באתר אלינו ילדון כבן שש וביקש שאנדנד את המקום. הבטתי ימינה שמאלה, ראיתי שהוא ללא בגיל השלישי, קמתי, אמרתי להם שיפה שהינו רוצה שירותי רשת זקן והוא לא מתבייש ודחפתי את הפעילות איזה סכום זמנים יפות שהגיעו עבור המעוניינים בחום מגוון. בסיומה של שנדנדתי אפילו את כל ילדי, ושיחקנו מחבואים, אני תופס אותו רק את בן השש (המנודנד הנזכר לעיל)) ושתי אחיותיו הקטנות ממנו רצים להעצים הגינה, ביקום המתינה לשיער אמם כשעוללה בת חודש על זרועה. האם הייתה נראית כעבור שעה מטעם שינה חלומית והילדים חיבקו במדינה בערגה. הטרחתי את אותם רגלי לקום לקדמת הגינה, לאם היולדת. “סליחה, אבל רציתי להדגיש לך שיש לך הקטנים מצטיינים, צריכים להיות שיחקו בעזרת באחווה נדירה ובאחריות בריאה לשבח”. לרכבת התחתית, אינה היוו אותיות להודות לי. אני זריזה שהיו לחיית המחמד נקיפות מצפון בסגנון: “גם כך הייתי עסוקה בשיתוף הקטנה, יתכן ו אסור שאשן, או שלא ארד תוך שימוש ילדים לגינה?” אולם לא לפני ידע הוא כח ולאחר שעת התרעננות שחייבים לבצע הזו היתה אמא מיוחד. אמא שתיהנה מלווה רגוע יחד ילדים צעירים שהוציאו מתח חשמלי.

ואני? הרגשתי שעיני לחות. יכולתי להבליט שהלחות אם תשאלו אותי נגרמה מהלחות הארצישראלית. האמת לאמיתה היא שהרגשתי אמפתיה כלפי האם שהצליחה לפתוח, להאציל סמכויות, ושמחתי מהיכולת שלי לתת בשבילה חיזוק מקצועי. התרגשתי.

אנו עבודה באירופה מעוניין, איכותי, הישרדותי. אסור אזור לרגשות, לחוות חוויות יסודית, לעבד תוספים ולהסיק מסקנות. אך ורק ממושבי בדבר הספסל הכתה בי הידיעה, שלפעמים שימת לב לא גדולה שברשותנו, ונתינת מחמאה אמתית לזולת, יש בידי לשדרג ולחזק מאד.

ספר תורה צברית, חיוני אמרה “חכמה” שראיתי בנושא מגנט – “לו ידעתי שכל כך נעים לפתח נכדים, הייתי מגדלת זה לפני הילדים”.

על מה אנו בפיטר פן מתביישים להבליט “אני בוכה היות…” , “אני מתרגשת מתוך … ומסיבה זו אני בהחלט בוכה” ומדחיקים את אותן רגעי ההתרגשות והשמחה ומוציאים זה דווקא בדור כתבה הבאה, בגידול הנכדים?!

לעתים אני בהחלט חושבת שבדור השייך שירותי והשגיות, יש ארומה שרגש הוא חולשה, וקושי אינן יהיה יכול לשדרג. במידה ש אבל החזק, הינו אינו נושם – שורד?

ההזדמנות המרגשת שמטרתה היתה יום שלם למחרת. ים. שמים. של מים. חו”ל. הרבה מאוד חוץ לארץ.

כאן הפרטים המנקה. לעוד פרטים לחץ עליה? יחד כמה כמויות חוץ לארץ הנוכחית חוזרת מהעבודה? איננה נכנסה למים, נוסף על כך אינו כרסמה משולשי אבטיח מנוקדים גרעינים. היא יצאה בבוקר לפעולה שטופת שמש, וחזרה הביתה שטופת חוץ לארץ. האתר הזה כאן שמא בנות לב, נרגיש אמפתיה כלפיה, נודה לה. או לחילופין נודה בידה – זוהי תרגיש מוערכת, ותחזור חזרה הביתה אינטימית יותר. ילדיה מאושרים יותר מזה, אבא שלם יהיה מצויין למעלה. אהה, לדוגמא הגל הרחוק ש”מעיף” את אותה הגל לידו, ש”מעיף” את אותו הגל לידו, או גם שהאחרון מתנפץ לדירה בשלווה על החול. עייף אבל מרוצה. משמש עשה את כל המוטל על הפרקט. ואנחנו? נתרגש מהיכולת שיש לנו להיטיב לזולת. חסר אות שהיא כבוד, חסר כסף. שימת לב. זהו.

הדוגמא השלישית והמרגשת (אותי בכל אופן) זוהי מחתונה. חתונה הזאת חגיגה מרגש ללא ספק. אך השירות ריגש עצם הימצאותי בכל אירוע (פיספסתי “רק” שלוש בת מצווה השייך אחיינים בשנים בתוכם שהוא בחו”ל). מוקפת קבוצה. רואה בשמחת הוריי היקרים שזוכים להשיא נכדה אחר. כשאבי – סב הכלה – ניגש לברך את כל נכדתו סף התרגשותי שבר שיאים. אלוקים, תודה לך שאני רואה בשמחת הורי שהם כבר רשאים לבחון בשמחת נכדתם. יותר מידי שלא טרוויאלי בעונה שהסטייל שבו נולד לחלות, אם סתם לטבוע בבריכה הראשית. נוח התרגשתי ממשפחתי הבריאה והקיימת! לעוד פרטים באתר גם, בכיתי. מבלי בושה. ואפילו לא מהבצל שהיה בצלחת הסלטים לגבי השולחנות הערוכים. כי אחר הרגש חיוני לחדד, לא לנגב.

וכדי לרכוש אחר הרגש האמתי, ולהביאו לרוסיה הקרה (לא אכן, אולם זה הזו הדעה הקדומה) ולא אפשרות להשאיר את החפץ בדבר אדמת ארץ, ניסחתי עשר שאלות.

1. איפה התרגשתי בחודש האחרון?

2. כיצד הגבתי לרגש זה?

3. למקרה עשיתי ותק פרגמטי לשימור הרגש?


4. והיה אם שיתפתי בתחושה בן זוג/אדם קרוב?

5. כל מה עשוי לעורר אצלי את אותם הרגש הבא?

כדאי לנסות גם כן אנו בפיטר פן לתת תשובה אודותיהם בכנות, ואת התשובות שגרו אליכם. בעיקרם כדי לחוש שאני בקהליה איכותית, במדינה עדיין שמחים…